"יזהר באר, עיתונאי ומנכ"ל בצלם בעברו ואיש מעולה באופן כללי, העלה לפייסבוק סיפור שלא הכרתי של סופר הונגרי שמעולם לא שמעתי עליו ושמו פרידייש קארינתי. בסיפור הזה מספר הדובר על כך שבגיל 78 (קארינתי עצמו, בן לאב ששינה את שמו מ"כהן" לקארינתי והתנצר, מת בגיל 51, בשנת 1938) "גיליתי שאשתי בוגדת בי בחמישים השנים האחרונות עם איזה בחור צעיר". הוא עלה על גשר מרגרט שמעל הדנובה וקפץ. כשהגיע לשמים נתקל בפטרוס הקדוש שישב שם והקרין את סרט חייו ובדיוק הוקרנה התמונה שבה הוא קופץ אל הדנובה. הוא משך בזרועו של פטרוס, הסרט נקרע, פטרוס התעצבן עליו, סילק אותו והתחיל להקרין את הסרט לאחור. הוא קפץ החוצה מנהר הדנובה, עלה שוב על הגשר והחל לחיות את חייו שוב. עשר שנים לאחר מכן השחירו שערותיו, כשחזר לגיל עשרים וחמש התאהב באשתו וכמה שנים לאחר מכן חזר להיות בחור צעיר ואחר כך נער, וכך עד שחזר לרחם ואחר כך מת שוב וחזר לפטרוס הקדוש, שבינתיים הספיק לסדר את הסרט מחדש ושאל אותו מהן מסקנותיו כ"ילוד אישה שחי פעמיים הלוך וחזור". המסקנות שלו היו שהשירים של לאיוש קוטאק (משורר שכנראה המציא את שמו) משעממים באותה המידה גם כשקוראים אותם קדימה וגם כשקוראים אותם לאחור (קארינתי היה גם מבקר ספרות וגם עורך כתב עת ספרותי נחשב).
מובן שסיכום כזה של הסיפור עושה עוול עם סגנונו המיוחד והקסם הפנטסטי שהוא מהלך, ומובן שמי שירצה לקרוא את כולו ייאלץ להיכנס לדף הפייסבוק של יזהר באר. אני, שלאחר קריאתו רוצה לקרוא עוד ועוד מסיפוריו של האיש שהיה חורחה לואיס בורחס ואיטלו קלווינו עוד לפני ששניהם נהיו כאלה בעצמם, אשמח מאוד אם מישהו יודיע לי היכן ניתן למצוא תרגומים של יצירותיו של קארינתי לעברית או לאנגלית. אבל נחזור למסקנה הנובעת מן הסיפור — יש דברים שימשיכו לשעמם אותנו תמיד, בין שנחווה אותם בסדר הנכון ובין שנחווה אותם בסדר ההפוך, במקרה שלי מדובר בערב של הקרנת שקופיות או בלט קלאסי, או שירה בציבור, הרצאות, המון הצגות תיאטרון או טיולים מאורגנים וגם המון אנשים. אבל מה באשר לחיים עצמם?"
