ספרית הפנטזיות שלי

נֶחָמָה פּוּרְתָּא:
אֵי שָׁם בַּעוֹלָם, עֲבוּר מִישֶׁהִי,
זֶהוּ הַזְּמַן הַיָּפֶה שֶׁל חַיֶּיהָ

https://orlyas.wordpress.com/

כששירי אינם לוקחים אותי אל שום פסגה;

רק ההרים - הרים

והערגה  - ערגה,

אני יורדת , אני

  נסוגה.

אני נודדת אל שירי האחרים.

ואז, שמחה - בוכה

על שגם הם

אינם נובעים ממוקדי רעש מי - יודע מה,

איני נושאת עיני אל ההרים.

אני נשכבת על האדמה.

רָאִיתִי עָב קְטַנָּה כְּכַף יַד אִישׁ
וְיָדַעְתִּי כִּי אֶת הַגֶּשֶׁם שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ
עוֹד לֹא הִצְלַחְתִּי לְסַפֵּר לְאִישׁ.

בשנת 1944, נולדו אנשים כמו ג'ו קוקר, ג'ימי פייג', ג'ף בק, אל קופר מ'דם יזע ודמעות' ויונה וולך.

אם למשוררים היו ז'אנרים מוזיקליים, גם וולך הייתה רוקיסטית. עם מעיל עור שחור וקעקועים על הזרוע, צורחת אל המקרופון ושורפת את הגיטרה בסוף ההופעה. או באמצע.

אם יונה וולך היתה היום בחיים, עורך מוסף התרבות היה שולח כתב צעיר לראיין אותה, על מנת לשאול מה היא חושבת על הצעירים של היום ובכלל על מה שקורה בעולם השירה.

היא בטח היתה נעלבת, כי היא לא היתה רוצה שיתייחסו אליה כמי שנולדה במחזור של המבוגרים האחראים, נגיד כמו ראשי ערים גדולות, כרון חולדאי ויונה יהב או חבר הכנסת הוותיק דוגמת מיכאל איתן, שגם הוא כמו כל אלה שהזכרתי, נולדו 4 שנים טרם קום המדינה.

היא בטח היתה מנסה להיפטר מהכתב הטרחן ומחזירה אותו לעורך ששלח אותו לראיין את המשוררת בת ה-74 בביתה בכפר אונו.

והעורך, שלא הצליח להוציא מהמשוררת כותרת שתחזיק, היה לוקח את השיר הזה, ושם אותו בבולד של כותרת משנה, כאילו המשוררת אמרה אותו עכשיו;

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

***

היום 29.9 הוא יום מותה של יונה וולך, שנת 1985

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אַבָּא יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַגָּדוֹל
עַל מִטָּה צָרָה, אִישׁ תָּם
וְעַל פַּדַּחְתּוֹ כּוֹבַע צֶמֶר עָגֹל.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אִמָּא שְׁמֵנָה וּבְלוֹאִים עָטְתָה
עִם יְלָדֶיהָ תָּלוּן בְּחֶדֶר מְצֻמְצָם
וְסֵפֶר בְּרוּסִית לְצַד מִטָּתָהּ.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אַבָּא קוֹרֵא לֶעצְטֶע נַיֶיעס
לִפְעָמִים מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסֻלָּם
מְצַיֵּר וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפֶלֶס.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אַבָּא לֹא מְדַבֵּר בִּכְלָל
לִפְעָמִים כּוֹעֵס עַל כָּל הָעוֹלָם
וּמַמְצִיא כֵּלִים כְּמוֹצֵא שָׁלָל.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אַבָּא לֹא מְחַבֵּק וְלֹא מְשׂוֹחֵחַ
וּמַשְׁאִיר פִּלְדַת חוֹתָם
עַל בִּתּוֹ הַקְּמֵלָה כְּפֶרַח.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
לְאַבָּא יֵשׁ קָרַחַת, שָׂרִיד
לִימֵי אַכְזָרִיּוּת הָאָדָם
וְשָׁנִים יָרֵא שֶׁיִּלָּכֵד כְּעָרִיק.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
לֹא אָמְרוּ הוֹרִים
גַּם בַּסֵּתֶר, לְבִתָּם
אָנוּ אוֹתָךְ אוֹהֲבִים.

חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּךְ אֵצֶל כֻּלָּם
אֲבָל טָעִיתִי, גַּם הַפַּעַם.
27.3.14

"הייתם חושבים שלאמי תהיה דעה אחרת, מאחר שהיתה מורה בעצמה.

אבל היא אמרה שלאלוהים לא אכפת.

לאלוהים לא אכפת איזו עבודה או איזו השכלה יש לך, היא אמרה לי.

לא אכפת לו אפילו טיפה מדברים כאלה, ומה שאכפת לו זה מה שחשוב".

https://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/0,2506,L-5324966,00.html

בשפה הפינית (שהיא בלי שום קשר אחת מהשפות היותר ייחודיות בעולם) קיימת מילה - Kalsarikännit -שמשמעותה "ההרגשה שאתה הולך להשתכר לבד בבית, בתחתונים, בלי שום כוונה לצאת". נשמע מונפץ? ובכן, משרד החוץ הפיני פירסם זוג אימוג'י להורדה שעושים בדיוק את זה.

https://finland.fi/emoji/kalsarikannit/

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.