ספרית הפנטזיות שלי

בשנת 1944, נולדו אנשים כמו ג'ו קוקר, ג'ימי פייג', ג'ף בק, אל קופר מ'דם יזע ודמעות' ויונה וולך.

אם למשוררים היו ז'אנרים מוזיקליים, גם וולך הייתה רוקיסטית. עם מעיל עור שחור וקעקועים על הזרוע, צורחת אל המקרופון ושורפת את הגיטרה בסוף ההופעה. או באמצע.

אם יונה וולך היתה היום בחיים, עורך מוסף התרבות היה שולח כתב צעיר לראיין אותה, על מנת לשאול מה היא חושבת על הצעירים של היום ובכלל על מה שקורה בעולם השירה.

היא בטח היתה נעלבת, כי היא לא היתה רוצה שיתייחסו אליה כמי שנולדה במחזור של המבוגרים האחראים, נגיד כמו ראשי ערים גדולות, כרון חולדאי ויונה יהב או חבר הכנסת הוותיק דוגמת מיכאל איתן, שגם הוא כמו כל אלה שהזכרתי, נולדו 4 שנים טרם קום המדינה.

היא בטח היתה מנסה להיפטר מהכתב הטרחן ומחזירה אותו לעורך ששלח אותו לראיין את המשוררת בת ה-74 בביתה בכפר אונו.

והעורך, שלא הצליח להוציא מהמשוררת כותרת שתחזיק, היה לוקח את השיר הזה, ושם אותו בבולד של כותרת משנה, כאילו המשוררת אמרה אותו עכשיו;

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

***

היום 29.9 הוא יום מותה של יונה וולך, שנת 1985