ספרית הפנטזיות שלי

כְּמוֹ אַינֵיאָס כֻּלָּנוּ נוֹשְׂאִים אֶת אָבִינוּ עַל הַכְּתֵפָיִם.
בְּעוֹדֶנּוּ חַלָּשִׁים, כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ מַקְשֶׁה עַל צְעָדֵינוּ,
אַךְ בְּהַדְרָגָה נַעֲשֶׂה קַל יוֹתֵר וְיוֹתֵר
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד כְּבָר אֵינֶנּוּ חָשִׁים בּוֹ
וְאָז מַבְחִינִים בַּכָּךְ שֶׁהוּא מֵת.
אָז אָנוּ מְנִיחִים אוֹתוֹ לְתָמִיד
בְּעִקּוּל הַדֶּרֶךְ
וּמְטַפְּסִים עַל כִּתְפִי בְּנֵנוּ.

מספרדית: יונה קרנץ

*

הורסיו קסטיו (Horacio Castillo, 1934-2010) הוא משורר, מסאי ומתרגם ארגנטיני. החל לפרסם שירה בשנות ה-70. התעניין במיוחד בשירה היוונית העתיקה ובת זמננו. תרגומיו מהשירה היוונית ראו אור בחמישה כרכים.

יֵשׁ וְהָאָדָם קָם בַּבֹּקֶר וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְמִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא הִכִּיר
לַמְרוֹת – אוֹ אוּלַי בִּגְלַל – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא
פָּגַשׁ אוֹתוֹ, דִּבֵּר אִתּוֹ
הִבִּיט בּוֹ. מִקָּרוֹב.
וְאָז הַכֹּל נִהְיֶה כָּבֵד וְלֹא רוֹאִים מִמֶּטֶר
וְהָאָדָם קָם אֶל בֹּקֶר תֵּל-אָבִיבִי וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ שֶׁכְּבָר לֹא.
שֶׁכְּבָר לֹא יִפְגֹּשׁ אֶת אריק איינשטיין.
אַתְּ יוֹדַעַת אִמָּא, הַהֲבָנָה הִיא מַעֲצוֹר יָד שֶׁל מְכוֹנִית –
לְפֶתַע נִמְשֶׁכֶת מַעֲלָה, אֶל מוֹחֲךָ
וְגַלְגַּלֵּי הַאוּלַי נֶעֱצָרִים
וְהוֹפְכִים לְלֹא.
לְכְּבָר לֹא.

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,
הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל –
מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,
שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם?

מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,
זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים
שֶׁכָּךְ נִגְזַר – כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;
הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם –
לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?
הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.
הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,
מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל.

הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:
לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,
מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!
שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים – בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.
בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים – מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן
וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,
הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה –
הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!

קָשֶׁה אֲפִלּוּ לְשַׁעֵר, עַד הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים,
לוּ נִתַּן הָיָה לְחַקּוֹתָם.
עַל מָה הָיוּ יְכוֹלוֹת לִסְמֹךְ הַדָּתוֹת, הַשִּׁירוֹת,
מֶה הָיָה נוֹתַר בַּזִּכָּרוֹן, מֶה הָיָה יוֹרֵד לְטִמְיוֹן,
מִי הָיָה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר תָּחוּם בִּגְבוּלוֹת.

אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה הֶכְרֵחִי?
הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַתְּבוּנָה מוֹרִים לִשְׁתֹּק עַל-אוֹדוֹתֶיהָ
כְּעַל שַׁעֲרוּרִיָּה מֵהָרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים.
יְלָדִים נֶהֱדָרִים נוֹלָדִים בְּלֹא עֶזְרָתָהּ.
לְעוֹלָם לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה לְאַכְלֵס אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ,
שֶׁהֲרֵי הִיא מִתְרַחֶשֶׁת רַק לְעִתִּים נְדִירוֹת.
אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת
טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.

בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת.

נִצַּבְתִּי מוּלְךָ אֵיתָנָה.
לֹא חָסַכְתִּי מִמְּךָ שׁוּם תְּחוּשָׁה.
גַּם אֶת הַגֹּעַל הֵטַחְתִּי בְּךָ.
עַד אוֹתָהּ דַּקּוּת
הִקְפַּדְתִּי עַל נֶאֱמָנוּת.
לְעַצְמִי, וּלְיַחַד שֶׁלִּי.
בְּעֶצֶם,
לְכָל מָה שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי.
לֹא זִיַּפְתִּי לְרֶגַע מֵחוּשׁ.
לֹא עִדַּנְתִּי מָרוֹר וְאַכְזָבָה.
אֲפִלּוּ אֶת הַכְּאֵב,
חִבַּקְתִּי בְּלֵית בְּרֵרָה.
עַד לַדַּקֻּיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה,
אֲנִי פֹּה לְצִדְּךָ.
בַּקּוֹל שֶׁרוֹעֵד לְעִתִּים.
בַּדְּמָעוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת,
וּבְפָנִים מֵאִירִים.

https://salonet.org.il/עַד-לַדַּקֻּיּוֹת-הַקְּטַנּוֹת-שֶׁל/

הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
אָמְרוּ לִי אֵין לָךְ קְוָלִיפִיקַצְיוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי עֵינַיִם וּפָחוֹת מִדַּי חוֹל
תּוֹצִיאִי לָךְ מִן הָרֹאשׁ שֶׁתִּהְיִי פַּעַם בַּת יַעֲנָה

כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל אֲנִי צְרִיכָה
רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל אֲנִי צְרִיכָה
וְגַם מַשְׂכֹּרֶת צְרִיכָה
לַעֲבֹד כַּמָּה מָתוֹק לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה מוּכָנָה
אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת כְּתַחְבִּיב בַּת יַעֲנָה בְּהִתְנַדְּבוּת בַּת יַעֲנָה רַק שֶׁיִּתְּנוּ לִי
לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה

אַתְּ לֹא מְבִינָה? רָצָה רָצָה כְּמוֹ צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה
וְצָרִיךְ מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ, אַתְּ לֹא מְבִינָה?

מוּכָנָה אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי יַעֲנִי בַּת יַעֲנָה!
מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא
רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?

הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ זָקוּף מִדַּי הֵם אוֹמְרִים לִי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה הַזּוֹאוֹלוֹגִית
הַגּוּף שֶׁלָּךְ חָצוּף מִדַּי הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ חָשׂוּף מִדַּי אוֹמֶרֶת הָעוֹבֶדֶת
הַסּוֹצְיַאלִית שֶׁל גַּן הַחַיּוֹת
אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּתְהַפְּכִי בַּהֲפֵכָה
תַּהַפְכִי אֶת עוֹרֵךְ תְּעַקְּמִי אֶת צַוָּארֵךְ וְתִקְבְּרִי אֶת רֹאשֵׁךְ
לֹא תְּקַבְּלִי עֲבוֹדָה שֶׁל בַּת יַעֲנָה?!

אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה
זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה

נָא! זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל נוֹצוֹת, הֵם צוֹעֲקִים לִי, זֶה עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה!
שֶׁל חוֹל וַהֲבָנָה!!

(מתוך: רחל חלפי, זיקית או עקרון אי הוודאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו

עַל שֻׁלְחָן שֶׁהָיָה שָׁם, בְּאוֹתָהּ מִרְפֶּסֶת בִּרְחוֹב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ,

נִשְׁכְּחוּ קְלָפִים שֶׁל פּוֹקֶר,

פְּרָחִים הֶחְוִירוּ בָּעֲצִיצִים,

וּפְתִיתֵי סִיד נָשְׁרוּ עַל מִירִי ב"ש, חֲבַצֶּלֶת ח', שֶׁלִּי ב', שִׁמְעוֹן צ'

וְעָלַי, שָׁעָה שֶׁצִּטַּטְתִּי מִסִּדּוּר תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה

אֶת הַשּׁוּרָה: "אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי

יָרֵחַ".

מִירִי אָמְרָה שֶׁכִּמְעַט כָּל לַיְלָה הִיא מְשׂוֹחַחַת אִתּוֹ

וְעִם עַצְמָהּ.

הִיא גִּלְּתָה אֶת זֶה לַפְּסִיכִיאָטֶר שֶׁלָּהּ, וְהוּא עָנָה

שֶׁגַּם הוּא מְדַבֵּר לִפְעָמִים עִם עַצְמוֹ.

"כֵּן", הִיא הִמְשִׁיכָה, "אֲבָל אַתָּה מְדַבֵּר עִם רוֹפֵא,

וַאֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם מְשֻׁגַּעַת".

חֲבַצֶּלֶת קִוְּתָה שֶׁהַיָּרֵחַ הוּא בְּנָהּ הַמַּמְזֵר

שֶׁל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁפִּתְּתָה פָּנַס רְחוֹב,

וְשִׁמְעוֹן חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת מְשׁוֹרְרִים

גַּם בְּלִי לְהַשְׁווֹת חֲצָאֵי יָרֵחַ לְמָה שֶׁנָּשִׁים

חוֹפְנוֹת מִתַּחַת לַחֻלְצָה.

אֶת חֻלְצָתָהּ שֶׁל שֶׁלִּי גִּהֲצוּ עֲנָנִים,

כּוֹכַב הַלֶּכֶת ר' לֹא הִפְסִיק לְהַקִּיף אֶת גַּלְגַּלֵּי עֵינֶיהָ,

וְאַחֲרֵי שֶׁעָפוּ הָעוֹרְבִים שֶׁקִּנְּנוּ עַל שְׂפָתֶיהָ,

הִיא, כְּמוֹ הַיָּרֵחַ,

אָמְרָה.

אָמְרָה

אֶת מָה

שֶׁאָמְרָה.

הַמְּשׁוֹרְרִים בְּשֶׁלָּהֶם.

קָשֶׁה לְהִפָּטֵר מֵהֶם,

וֶאֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁהָיוּ מִי שֶׁנִּסּוּ.

אֲנַחְנוּ חוֹלְפִים עַל פְּנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ,

עוֹמְדִים שָׁם עִם קְעָרוֹת שֶׁל מְקַבְּצֵי נְדָבוֹת,

תַּחְפֹּשֶׂת מִימֵי קֶדֶם.

אֵין בָּהֶן דָּבָר עַכְשָׁיו

פְּרַט לִזְבוּבִים מְיֻבָּשִׁים וּמַטְבְּעוֹת פְּגוּמִים.

הֵם בּוֹהִים לְפָנִים.

הֵם מֵתִים אוֹ מָה?

וּבְכָל זֹאת לְמַרְבֵּה הָרֹגֶז

הֵם נִרְאִים כְּיוֹדְעִים יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ.

יוֹתֵר מָה?

מָה הֵם מִתְיַמְּרִים לָדַעַת?

תִּפְלְטוּ אֶת זֶה כְּבָר, אֲנַחְנוּ מְסַנְּנִים כְּלַפֵּיהֶם.

דַּבְּרוּ בְּרוּרוֹת!

אִם תְּחַפְּשׂוּ תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה

הֵם יַעֲמִידוּ פְּנֵי מְשֻׁגָּעִים,

אוֹ שִׁכּוֹרִים, אוֹ עֲנִיִּים.

זֶה מִכְּבָר

הֵם עוֹטִים אֶת הַתַּחְפּוֹשׂוֹת הָאֵלֶּה,

אֶת הַסְּוֶדֶרִים הַשְּׁחֹרִים, בְּלוּיֵי הַסְּחָבוֹת,

ועַכְשָׁיו אֵינָם יְכוֹלִים לְהָסִיר אוֹתָם.

וְיֵשׁ לָהֶם בְּעָיוֹת שִׁנַּיִם.

זוֹ אַחַת הַצָּרוֹת שֶׁלָּהֶם.

לֹא הָיָה מַזִּיק לָהֶם טִפּוּל דֶּנְטָלִי.

יֵשׁ לָהֶם גַּם בְּעָיוֹת עִם הַכְּנָפַיִם.

לָאַחֲרוֹנָה הֵם לֹא מְסַפְּקִים אֶת הַסְּחוֹרָה

בְּמַחְלֶקֶת הַתְּעוּפָה.

לֹא עוֹד דְּאִיָּה וְלֹא זֹהַר,

לֹא עוֹד תִּמְרוּנִים בַּשָּׁמַיִם.

עַל מָה מְשַׁלְּמִים לָהֶם לַעֲזָאזֵל?

(אִם מְשַׁלְּמִים לָהֶם).

הֵם לֹא מַצְלִיחִים לְהִתְרוֹמֵם מֵהַקַּרְקַע,

הֵם וְנוֹצוֹתֵיהֶם הַמְּרֻפָּשׁוֹת.

אִם הֵם עָפִים זֶה כְּלַפֵּי לְמַטָּה,

אֶל הָאֲדָמָה הַלַּחָה הָאֲפֹרָה.

הִסְתַּלְּקוּ, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים,

וּקְחוּ אִתְּכֶם את הָעֶצֶב הַמַּשְׁמִים הַזֶּה.

אֵינְכֶם רְצוּיִים כָּאן.

שְׁכַחְתֶּם אֵיךְ לְסַפֵּר לָנוּ

כַּמָּה אֲנַחְנוּ נִפְלָאִים.

אוֹ אֵיךְ אַהֲבָה הִיא תָּמִיד הַתְּשׁוּבָה:

זֶה תָּמִיד מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ.

שְׁכַחְתֶּם אֵיךְ לְלַקֵּק לָנוּ.

אֵיפֹה כָּל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּכֶם, אֵיפֹה כָּל הַקֶּסֶם.

אֲבָל הַמְּשׁוֹרְרִים בְּשֶׁלָּהֶם.

מָה הֵם בְּלִי הַהִתְעַקְּשׁוּת.

לא יְכוֹלִים לָשִׁיר, לא יְכוֹלִים לָעוּף.

רַק מְקַפְּצִים וּמְקַרְקְרִים

וְנֶחְבָּטִים כְּנֶגֶד הָאֲוִיר

כְּאִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ כְּלוּב

וּמְסַפְּרִים אֶת הַבְּדִיחָה הַמְּשֻׁנָּה הַחֲבוּטָה.

כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָם הֵם אוֹמְרִים

שֶׁהֵם מְדַבְּרִים רַק עַל מָה שֶׁהֵם חַיָּבִים.

אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֵיזוֹ יָמְרָנוּת.

אֲבָל הֵם יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ.

הֵם בֶּאֱמֶת יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ.

מַשֶּׁהוּ שֶׁהֵם לוֹחֲשִׁים,

שֶׁאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ

עַל סֶקְס?

עַל אָבָק?

עַל אַהֲבָה?

רָאִיתִי אֶת אָבִי אֲשֶׁר טָבַע
בְּמִשּׁבְּרֵי הַיָּמִים;
יָדוֹ הָרָפָה הִלְבִּינָה עוֹד פַּעַם
אֶל הַמֶּרְחָק –
וְאֵינוֹ.

לְבָּדָד נֶהֱלַכְתִּי עַל גְּדוֹתָם
– וְנַעַר עוֹדֶנִּי
וְרַגְלַי זְעִירוֹת וְדַקּוֹת –
וְאֶגְדַּל עַד כֹּה.

וְהִנֵּה אָנוֹכִי אָבִי,
גַּם כָּל מִשְּׁבָּרָיו
עֲלִי עָבְרוּ,
עַד כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לָהֶם.

אַךְ כָּל קְדוֹשָׁי
הַלְּכוּ הַמִּדְבָרָה,
וְיָדִי לֹא אֶשְׁלַח לְאִישׁ.

אַשְׁרַי כִּי אִנָפֵש
בְּעֶרֶשׂ-לֵיל שֶׁחֹר
וְעָלַי חֻפַּת הַשַׁחַק
עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף.

אִם אֲדַבֵּר מִלִּים קְלוּפוֹת.
כְּמוֹ בֶּכִי. הִזְדַּיְּנוּת.
עִם הַבָּשָׂר הַחַי.
עִם הִתְכַּוְּנוּת.
עוֹד אֲדַיֵּק וְאֶתְבַּלְבֵּל בִּתְשׁוּבָה,
אָז לֵךְ תֵּדַע לְהַבְדִּיל בֵּין
שִׁיר לְאַהֲבָה.