ספרית הפנטזיות שלי

יֵשׁ וְהָאָדָם קָם בַּבֹּקֶר וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְמִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא הִכִּיר
לַמְרוֹת – אוֹ אוּלַי בִּגְלַל – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא
פָּגַשׁ אוֹתוֹ, דִּבֵּר אִתּוֹ
הִבִּיט בּוֹ. מִקָּרוֹב.
וְאָז הַכֹּל נִהְיֶה כָּבֵד וְלֹא רוֹאִים מִמֶּטֶר
וְהָאָדָם קָם אֶל בֹּקֶר תֵּל-אָבִיבִי וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ שֶׁכְּבָר לֹא.
שֶׁכְּבָר לֹא יִפְגֹּשׁ אֶת אריק איינשטיין.
אַתְּ יוֹדַעַת אִמָּא, הַהֲבָנָה הִיא מַעֲצוֹר יָד שֶׁל מְכוֹנִית –
לְפֶתַע נִמְשֶׁכֶת מַעֲלָה, אֶל מוֹחֲךָ
וְגַלְגַּלֵּי הַאוּלַי נֶעֱצָרִים
וְהוֹפְכִים לְלֹא.
לְכְּבָר לֹא.