"זאת הבין: שהאגודות עושות את האדם חזק יותר ומבליטות את הכישרונות הטובים ביותר שבכל פרט,
ומעניקות שמחה שרק לעתים נדירות זוכה בה האדם אם הוא דואג רק לו לעצמו,
זו השמחה לראות מה רבים הם בני האדם הישרים והאמיצים והמוכשרים אשר למענם כדאי לרצות בּטוֹב."
"זאת הבין: שהאגודות עושות את האדם חזק יותר ומבליטות את הכישרונות הטובים ביותר שבכל פרט,
ומעניקות שמחה שרק לעתים נדירות זוכה בה האדם אם הוא דואג רק לו לעצמו,
זו השמחה לראות מה רבים הם בני האדם הישרים והאמיצים והמוכשרים אשר למענם כדאי לרצות בּטוֹב."
קום והתנער דבר חדש
בלי חיץ וגדר בלי פה ושם
בלי פחד מוות קום והתנער
דבר חדש דבר כמו ילד
ישר ללב ישר ללב ישר ללב ישר ללב
שוב שפתיי לא יוצקות את הדבש לאוזנך
וגופך בגלות חדר המיטות
גם חצאי אמיתות הם שקר שלם
אין לפרוט לפרוטות את שצריך לשלם
לא מוצא את הראש וגם לא את הגוף
אין כוח לקום ואין כוח לזוז
והשכל הטוב בוצי ורטוב
זה הדם הרותח שמפריע לחשוב
ישר ללב ישר ללב ישר ללב ישר ללב
לא מחשב את הקץ
לא פותח דלתות
והמילים הריקות כבר לא מפתות
מרגיש כמו גנב במלכודת האור
לא מצליח לפרוץ לא
מצליח לחזור
ישר ללב ישר ללב ישר ללב ישר ללב
"לפני שידעתי שאני צריך להיות סופר, ידעתי שאני צריך להיות קרוב לבני אדם."
הסופר אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות, מת הלילה בגיל 85. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. אפלפלד, שנולד ברומניה ב-1932, עלה לבדו לארץ ב-1946. הוא כתב במהלך הקריירה הארוכה שלו כמעט 50 ספרים - האחרון שבהם, "תימהון", יצא לאור בסתיו האחרון. הלווייתו תתקיים ביום ראשון בגבעת שאול שבירושלים.
הכינו את הסלים!
רגע לפני שמתחילים את השלב הסופי של שיפוץ הספרייה - בית אריאלה מרוקן את המחסנים ומזמין אתכם לחלוקת ספרים חד פעמית מעודפי הספריות.
מוזמנים לנצל את ההזדמנות: תמורת תשלום חד פעמי של 10 ש"ח מראש
ובקישור זה בלבד >> https://www.eventer.co.il/r5l93
תוכלו לקחת הביתה כמה ספרים שתרצו :)
יום שישי, 19.1.18 משעה 9:00 ועד 12:000 באולם הכניסה בבית אריאלה.
אין אפשרות לדעת אילו ספרים יוצאו לחלוקה.
אם תיווצר צפיפות בשעה מסוימת, נבקש מהקהל להמתין.
"בחור באדמה גר לו הוביט. לא חור מזוהם וטחוב, המלא שלשולים וריחות שופכין, גם לא מחילה חשופה חסרת כל ריהוט לשבת עליו, או דבר-מאכל לטעום ממנו. מחילה של הוביט היתה זו ופירושו-של-דבר – נוחיות."(פתיחת הספר "הוביט" בתרגום הטייסים וחבריהם לשבי).
כל מי ששמע משהו על טולקין ועלילות הפנטזיה גדושות הקרבות, ההיסטוריה הענפה והמומצאת והאקשן הסוחף שנמצא בספריו, יגש בוודאי אל ספר ההרפתקאות הראשון שחיבר הבלשן והסופר האנגלי "הוביט או לשם ובחזרה". בספר זה בוודאי ימצא הקורא קרבות והרפתקאות, אך בניגוד לטרילוגיית שר הטבעות, בהוביט נמצא גם ספר ילדים חביב ומענג.
ספר שבכוחו לרתק ולהנעים את חייהם של קוראיו (ומתרגמיו) גם בנוראיים שבזמנים.
זהו לא סיפור חיבורו של הספר, אלא סיפור אחד מתרגומיו לעברית: סיפורה של המהדורה המיוחדת "בתרגומם של טייסי חיל האוויר וחבריהם בשבי המצרי בכלא עבסייה, קהיר (1973-1970)", אשר נפלו בשבי במהלך מלחמת ההתשה.גם למצב הנורא אליו נקלעו עשרת השבויים שנדחסו לתא אחד בכלא עבסייה שבמצרים, לאחר שעברו (ועוד יעברו) שורת חקירות ועינויים היה פן חיובי, אור קטנטן ומהבהב בקצה המנהרה. ראשית, אחרי מספר חודשים שהושמו בתאים נפרדים ומרוחקים, הורשו השבויים להצטופף בתא אחד ולהתנחם בחברת ישראלים נוספים הנמצאים במצבם. שנית, העובדה שלא כל השבויים שלטו בשפה האנגלית בצורה מספקת התגלתה כמהותית להמשך שהותם בשבי.לא כל יושבי התא הצליחו ליהנות מהמתנה שקיבל יצחק פיר, אחד מארבעת הטייסים שבשבי, מאחיו שבארה"ב. היה זה "ספר בכריכה רכה ובו סיפור קורותיו של יצור מוזר וחביב, שוחר-שלום וחיים טובים ונוחים שנקלע כמעט בעל-כרחו להרפתקאות מסמרות-שיער במלחמה למען עולם שלו וירוק יותר" (מתוך פתח הדבר של הספר הוביט בתרגום טייסי חיל האוויר).ארבעת הטייסים שבתא – אבינועם קלדס, רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק פיר, החליטו "לתרגם עבור המתקשים את ה'הוביט'". תחילה תרגמו הטייסים מילים וביטויים ספציפיים. מהר מאוד, משנוכחו שהמלאכה משכיחה מהם את מציאות החיים בשבי, מצאו את עצמם עובדים יום יום, במשך שעות ארוכות, על תרגום היצירה כולה.
העבודה התנהלה בזוגות – אחד קורא את הטקסט באנגלית ומתרגם בו במקום לעברית. תפקידו של בן זוגו הוא להפוך את התרגום העברי למלוטש יותר ולראוי יותר לרמה הגבוהה שבה כתב טולקין עצמו. השירים הרבים המופיעים בספר התגלו כאגוז קשה יותר לפיצוח, וכדי לתרגם אותם נעזרו הארבעה בשאר חבריהם לתא הדחוס. לימים סיפרו כי "בעניין השירים בספר קצת נכשלנו". למעשה, התרגום נוצר מתוך ידיעה ברורה שהם אינם מתרגמים מקצועיים, אך בנסיבות הנוכחיות תרגום לא מקצועי – יספיק. ארבעה חודשים ארכה המלאכה כולה. ספק אם האמינו שהתרגום שהם שוקדים עליו יזכה לחשיפה מעבר לכותלי התא בו נדחסו עשרת השבויים.הם שוחררו מהשבי רק לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהם נושאים עותק משומש של ההוביט, ולצידו – שבע מחברות עמוסות. בשנת 1977 התפרסם התרגום העברי של הטייסים וחבריהם לתא בהוצאת זמורה-ביתן ובמימון חיל האוויר.נכון להיום תורגם ההוביט שלוש פעמים. שנה לפני הוצאת תרגום הטייסים וחבריהם לשבי יצא התרגום של משה הנעמי בהוצאת זמורה-ביתן מודן. לקראת צאת החלק הראשון בטרילוגיית ההוביט שביים פיטר ג'קסון יצא תרגום נוסף מאת יעל אכמון, גם הפעם בהוצאת זמורה-ביתן. תרגום הטייסים וחבריהם נחשב לתרגום הפחות טוב מבין השלושה, אך זה התרגום שעליו גדלתי, ולו אני שומר חסד נעורים ממושקפים, עתירי הורמונים וחיבה לפנטסטי.פרופ' עמיה ליבליך תיעדה את סיפור נפילתם וחייהם של עשרת השבויים הישראלי במצרים בספר "חוץ מציפורים", שיצא לאור בהוצאת שוקן בשנת 1989.
http://blog.nli.org.il/the_hobbit/
כל הלילה קילפנו שכבות
השלנו מחסומי שתיקה
פשטנו בגדים ובגידות
את הבדידות קיפלנו עוברית
בפינת החדר
רק האור הכתום שזרח מהמסדרון
שימש מוציא לעור
עירומינו
חדוות הבשר הקץ
משעת כיסופים
ובלילות נהיה
שומטים בעל כורחנו
את הידיעה
ונהיה אוחזים בכף נפשנו
דבר מה אחר
שלא נזכור
שכמו לא קיים בנו
ועם זאת - נרשם חסר
ונהיה
רוצים אותה
בכל כוחנו
בגעגועינו
כמו עולל את יד אימו
וכמה שנהיה
צוחקים
בלי דעת מי ומה
אלף נשיקות לך, אהובתי.
כך גומרים האוֹהבים את כל כל המכתבים שלאהוּבותיהם
הם כותבים.
אלף נשיקות לך אהובתי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי.
ומה-מאד מתאווה אני לנשקך:
אלף נשיקות, אהובתי.
ראשית-כל הייתי שם נשיקה גדולה על מצחך הלבן, כמו קשר באמצע המצח.
ומהנשיקה הזאת היו יוצאות הרבה-הרבה נשיקות אחרות בעיגול על המצח הזך ועל התלתלים השחורים כמו כותרת של נשיקות כמו ששׂמות למען התיפּוֹת היפות מחרוזה של פנינים.
ואחרי-כן הייתי לוחש לך בשני פרחי צדף ורוֹד, אזניך, שני סודות קצרים ומתוקים שהדם מצלצל עד אמצע הלב.
ובשפתי הייתי מחליק את ריסיך ועפעפּיך.
ואחרי זאת אני שם שתי נשיקות עגולות ומהירות ומצלצלות על שתי עיניך, כאשר שותים למען רווֹת כוס-יין בצמא בקיץ.
ועתה צריך להעמיק בגומות לחייך, לחפור ולחפור, וגם את הצלוחית הקטנטונת שבּקצה סנטרך הקטן.
ואחר צריך לאסוף את שפתותיך הוורודות אל תוך פי, ולשאוף ולשאוף ולנשום נשיקה עד אפס-כוח, עד שימלא החזה ולא ישאר שם מקום גם כחוט-השערה.
ועל צווארך השלגי, הזך, הרם והגמיש כצוואר הבּרבּוּר, ושתנועותיו מושכות ועדינות כתנועות ילדות-המים, צריך לשים חוטים-חוטים, מחרזות-מחרזות של נשיקות עד כדי לכסותו, וצריך לרדת עד השוּחה הקטנה שבּקצה הצוואר, שם במקום שהשמלה הטיפשה והמרשעת מכסה את הכל...
ועל מפרקתך זכת-אור וכתפיך, ברד של נשיקות.
ועתה שים אשים ראשי על חזך ומצאתי את הנקודה המדויקה אשר שם דופק לבּך, ושמתי שפתי מולו, ודרך שמלותיך והעור והבּשר והדם והגידים אשאב בכוח את הלב ואמשכנו אלי ואַמהיר דפיקותיו, ריקודיו, כירכוריו: תק, תק-תק, תק-תק-תק.
ועל מסגרת חגורתך נשיקה.
ובגניבה על ברכיך הקטנות נשיקות.
ונשיקה על כל פרקה מפרקות אצבעותיך הלבנות והקטנות, שאין מקום עליהן בעד כל גודל שפתי הזוללות, וצמידי נשיקות על ידיך; ואל השרווּלים אתגנב ונשיקות על זרועותיך המבושמות והרעננות, חבלי אהבה לבנים.
ונשיקות לכל אחת מתנועותיך המקסימות, מצהלותיך המרנינות וגם נשיקות תנועות בלי מטרה ובלי תאוה בוערת, כאשר ישליכו פרחים על כלה עוברת.
והנה כוּסית בנשיקות, אהובתי, והנשיקות תשע-מאות תשעים-ותשעה נשיקות.
ועוד אחת נשארה נשיקה, רק אחת, וצריך שאֶשק הנשיקה האחרונה הזאת, ויהי-מה!
ועכשיו רום התאוה, פסגת החשק. איה, איה אהובתי מעיין האור המותח על כל אבריך, על כל תנועותיך, על כל מבטיך, את עדנת השמיים וקסם האור, אייהו מלא-אור מעיין האור?
את המעיין הזה הייתי רוצה למצוא ולשים שפתי בו, להדביק פי במעיין האור ולשתות עד רווֹת, וזאת היתה נשיקת האלף. אבל השמיים אינם בעד עיני החוטאות, האור איננו בעד שפתי הטמאות, הארציות, הסובאות, ועל כן תצרב נצח הנשיקה האי-אפשרית הזאת את שפתי ותעיק עד מוות את חזי התאֵב.
ועל כן אלף הנשיקות חסרות הן אהובתי, רק תשע-מאות תשעים-ותשע נשיקות יפתי.
ובכל-זאת!
אלף נשיקות לך כוכבי!
אָדָם צָרִיךְ שְׁתֵּי נָשִׂים-אֶת הָאַחַת לֶאֱהֹב וְעַל הַשְּׁנִיָּה לְהִתְגַּבֵּר
וּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת-מֵהָאֶחָד לְהַבִּיט וּמֵהַשֵּׁנִי לְהֵרָאוֹת.
אָדָם צָרִיךְ שְׁתֵּי דְּרָכִים-אַחַת לְהַלֵּךְ בָּהּ וְהַשְּׁנִיָּה להיחקק בָּהּ
וּשְׁנֵי גַּלִּים-עַל הָאֶחָד להתנפץ וְעַל הַשֵּׁנִי לְהִסָּחֵף.
אָדָם צָרִיךְ שֵׁנִי חֲלוֹמוֹת-הָאֶחָד לְהִזָּכֵר בּוֹ וְהַשֵּׁנִי לְהִצְטַעֵר בּוֹ
וְשֵׁנִי בָּתִּים-מֵהָאֶחָד לָצֵאת וְאֶת הַשֵּׁנִי לְבָנוֹת
וְשֵׁנִי נֵרוֹת-הָאֶחָד לְהַדְלִיק וְהַשֵּׁנִי לְכַבּוֹת.
*
את השיר כתב לכלתו אליאסף פרץ, ששכל שני אחים במלחמות ישראל והקריא לה בחתונתם