ספרית הפנטזיות שלי

https://fb-s-c-a.akamaihd.net/h-ak-xtp1/v/t1.0-9/14520469_10153973781918589_8100463687716289478_n.jpg?oh=859b2443a2251419cc988aaf16cfcd38&oe=58F7D70B&__gda__=1491680032_2980cc4cee29aed7eaea6927008d8066

https://fb-s-c-a.akamaihd.net/h-ak-xpt1/v/t1.0-9/15327228_920837824716522_3051206772843565013_n.jpg?oh=aab5b6268087671f765161e7a7983aa0&oe=58B130E7&__gda__=1492046944_fdaf08d63d48c8db94a7b23f6f4a581a

היא שלו והוא שלה
עוד לא מבינה על מה בניתי
יש תשובה לשאלה
אבל כשנשאלתי לא עניתי
הם נראים כל כך יפים
פורשים כנפיים ועפים
ואני כאן מאחור
נצחיים בחייהם
לו רק הייתי ביניהם
אז אולי אולי הייתי

הוא שלה והיא שלו
אני לא מבין איך האמנתי
לא מבחין בין "כן" ו"לא"
כל מה שחלמתי לא הבנתי
הם נראים מאוהבים
תמיד בוטחים תמיד שלווים
ואני על סף תהום
עוד מנסה להיות נחמד
ורק עובר מיד ליד
לא מוצא מה שתכננתי

ואני אמשיך להתעקש
לא אפחד, לא אפחד
והלב ימצא את שביקש
יום אחד, יום אחד

הוא שלה והיא שלו
אז למה שניהם ולא אנחנו
צל חיוך וקצה מילה
פותחים שוב דלתות שכבר שכחנו
מתחילים להיזכר
בעיר אחרת יום אחר
בתקווה הראשונה
והכל טהור וטוב
ושוב רואים קרוב קרוב -
בעיניים שפקחנו.

https://fb-s-d-a.akamaihd.net/h-ak-xtp1/v/t1.0-9/15349794_1177178255692657_7478341855151955910_n.jpg?oh=4b5fbe9734dc79b7faf999fee71c4eff&oe=58EE813F&__gda__=1488766222_2e369a2e3b5ca6c0980706724df66aaa

‎הדבר הראשון שהתינוקת עשתה לא בסדר זה שהיא תלשה דפים מהספרים שלה. אז קבענו חוק לפיו בכל פעם שהיא תולשת דף מספר היא חייבת להישאר לבד בחדר לארבע שעות, מאחורי הדלת הסגורה. היא תלשה בערך דף ביום, בהתחלה, והחוק עבד די טוב, למרות שהבכי והצעקות מעבר לדלת היו מטרידים. הצדקנו זאת בכך שאמרנו שזה המחיר שיש לשלם, או חלק מהמחיר שיש לשלם. אבל אז ככל שהאחיזה שלה השתפרה היא החלה לתלוש שני דפים בבת אחת, שמשמעותם שמונה שעות לבד בחדר שלה, מאחורי הדלת הסגורה, שפשוט הכפיל את המטרד לכולם. אבל היא לא הפסיקה לעשות זאת. ואז ככל שהזמן התקדם התחלנו לקבל ימים בהם היא תלשה שלושה או ארבעה דפים, מה שהוביל לכך שהייתה לבד בחדרה במשך פרקי זמן של עד שש-עשרה שעות ברצף, דבר שהפריע להאכלות נורמליות והדאיג את אשתי. אבל הרגשתי שאם אתם קובע חוק אתה חייב לדבוק בו, חייב להיות עקבי, אחרת הם יקבלו את הרושם הלא נכון. היא הייתה בערך בת ארבעה-עשר או חמשה-עשר חודשים בשלב זה. בדרך כלל, כמובן שהייתה הולכת לישון כעבור בערך שעה של צרחות, זה היה חסד. החדר שלה מאוד נחמד, עם סוס נדנדה יפה מעץ ובערך מאה בובות ודובונים. הרבה דברים אפשר לעשות בחדר הזה אם משתמשים בזמן בתבונה, משחקים וכל מיני דברים. לרוע המזל, לפעמים כשפתחנו את הדלת ראינו שהיא תלשה עוד דפים מעוד ספרים בזמן שהייתה בפנים, ואת הדפים האלה יש להוסיף לספירה הכללית, למען ההגינות.
‎שמה של התינוקת היה נולדה לרקוד. נתנו לתינוקת קצת יין אדום, לבן וכחול, ודיברנו אתה ברצינות. אבל זה לא עזר.
‎אני מוכרח להודות שהיא נעשתה פקחית למדי. היית בא אליה כשהיא הייתה משחקת על הרצפה, ברגעים הנדירים בהם לא הייתה בחדרה, והיה שם ספר, פתוח לידה, והיית מסתכל עליו והוא היה נראה בסדר לגמרי. ואז היית מסתכל מקרוב ורואה שלדף אחד הייתה פינה קטנה קרועה, יכול בקלות להראות כמו בלאי טבעי, אבל אני ידעתי מה היא עשתה, היא תלשה את הפינה הקטנה הזו ובלעה אותה. אז זה היה חייב להיחשב, וכך היה. הם יעשו כל דבר אפשרי כדי לסכל אותך. אשתי אמרה שאולי אנחנו נוקשים מדי ושהתינוקת מאבדת ממשקלה. אבל אני הדגשתי לה שלתינוקת יש חיים ארוכים לחיות ושהיא חייבת לחיות אותם בעולם עם אחרים, חייבת לחיות בעולם בו יש חוקים רבים, רבים, ואם אתה לא יכול ללמוד לשחק על פי החוקים אז אתה תיוותר בחוץ בקור, בלי אופי, מנודה ומוחרם על ידי כולם. פרק הזמן הארוך ביותר בו השארנו אותה בחדרה ברצף היה שמונים ושמונה שעות, וזה נגמר בכך שאשתי הורידה את הדלת מהצירים עם מוט ברזל למרות שהתינוקת עוד הייתה חייבת לנו שתים-עשרה שעות בגלל שהיא ישבה על תלישה של עשרים וחמישה דפים. אני החזרתי את הדלת לצירים והוספתי מנעול גדול, כזה שנפתח רק אם אתה שם כרטיס מגנטי בחריץ, ואני שמרתי על הכרטיס.
‎אך העניינים לא השתפרו. התינוקת הייתה יוצאת מהחדר כאחוזת טירוף ורצה אל הספר הקרוב ביותר, לילה טוב ירח או מה שזה לא יהיה, ומתחילה לתלוש ממנו דפים בקצב. זאת אומרת היו שלושים וארבעה דפים של לילה טוב ירח על הרצפה תוך עשר שניות. כולל הכריכה. התחלתי קצת לדאוג. כשחישבתי את החובות שלה, מבחינת שעות, יכולתי לראות שהיא לא תצא מהחדר שלה עד 1992, אם בכלל. בנוסף לכך, היא נראתה די חיוורת. היא לא יצאה לפארק כבר שבועות. היה לנו פחות או יותר משבר אתי בידינו.
‎פתרתי אותו על ידי כך שהכרזתי שזה בסדר לתלוש דפים מספרים, ומעבר לכך, שזה היה בסדר לתלוש דפים מספרים בעבר. זה אחד הדברים המספקים בלהיות הורה – יש לך הרבה אפשרויות, כל אחת מהן שווה זהב. התינוקת ואני יושבים בשמחה על הרצפה, זה בצד זו, תולשים דפים מספרים ולפעמים, סתם בשביל הכיף, אנחנו יוצאים לרחוב ומנפצים שמשה של רכב ביחד.

© 2011 Shay K. Azoulay. All rights reserved.

https://fb-s-c-a.akamaihd.net/h-ak-xfl1/v/t1.0-9/15355847_1363408613704580_5619502345855280033_n.jpg?oh=83fd0db2bfd7b7b0c4392a83fd31772f&oe=58BD5353&__gda__=1488162561_29de76dc822a1bdde3cffcbc2478dadf

https://fb-s-a-a.akamaihd.net/h-ak-xat1/v/t1.0-9/15350679_10154632590884333_945294515956063350_n.jpg?oh=ec878017910d994eb97b62eaf4b9b284&oe=58B62A3D&__gda__=1488593954_414611a6c50004efa97ff38043916e06

https://scontent-frt3-1.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/15380366_1293747140698524_4481238042158094893_n.jpg?oh=9187b0a34f63e4071223e39efe917937&oe=58B9758F

למה עכשיו, דווקא כשטוב לי,
את כל כך משונה?
למה עכשיו, דווקא כשטוב לי,
משם את לא עונה?
את כל המקומות
כבר עברת ממזמן
לבדך, לבדך.

למה עכשיו אין בעינייך
מה שהיה אתמול?
למה עכשיו, שוב זה קורה לי,
מה שקרה אתמול?
את כל המילים
כבר שמעת ממזמן
לבדך, לבדך.

הנה עוד כדור פורח
הוא מעלי
הנה עוד כדור פורח
מחייך אלי

למה עכשיו אין בשמיים
כל כך הרבה מקום?
למה עכשיו אין בידיים
רק טיפ-טיפת חלום?
את כל מה שיש
כבר ראית מזמן
לבדך, לבדך.

לאן עכשיו את מסתכלת
כבר אין על מה לחשוב?
למה עכשיו, כל מה שבא לי,
לקום ולעזוב?
ללכת מפה ולהיות עמוק
לעוזבך, בראשך.

הנה עוד כוכב זורח
שם מעלי
הנה עוד כוכב זורח
מחייך אלי.

למה עכשיו, דווקא כשטוב לי...

https://fb-s-b-a.akamaihd.net/h-ak-xta1/v/t1.0-9/10933825_10152677097053041_3247733273234663755_n.jpg?oh=a0ee20d3437e06b4559de4ef05340726&oe=58AEA4EC&__gda__=1492657487_4349b2a36b64f7ace15c678244b22c84

גבר ואשה שכבו במיטה. 
"רק עוד פעם אחת," אמר הגבר, 
"רק עוד פעם אחת." 
"למה אתה כל הזמן אומר את זה?" אמרה האשה. 
"כי אני רוצה שזה לא יגמר לעולם," אמר הגבר.
"מה אתה רוצה שלא יגמר?" אמרה האשה. 
"זה," 
אמר הגבר, 
"זה שאני רוצה שזה לא יגמר לעולם."

https://fb-s-a-a.akamaihd.net/h-ak-xpt1/v/t1.0-9/15232149_1358817004163741_764867266649732303_n.jpg?oh=5026902156b4a81352afd176d19276a4&oe=58FB4AE4&__gda__=1488604003_9b7384c4b986d1b01f5e8c603e2823ee

"לא אשבח את ביתי, כי קטן הוא

ולא אתבייש בו בשביל שיש גדולים וטובים ממנו.

ביתי קטן, אבל מקום יש בביתי לאדם שכמותי שאינו מבקש גדולות" (ש"י עגנון, מאויב לאוהב)

https://fb-s-a-a.akamaihd.net/h-ak-xtl1/v/t1.0-9/15241979_10155439797963056_8147569088613687982_n.jpg?oh=0522bfed2501e85dcdba9c21de10f183&oe=58BE664C&__gda__=1488091331_3ff65d8331c37caafbdefdb05984822e

https://scontent-frt3-1.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/15232296_936229753143691_7821155367849617199_n.jpg?oh=5baf8d2256be0110fd6bd0a1df2b1c91&oe=58B1DB63

בשדה
אני היעדרו
של שדה.
ככה זה תמיד.
היכן שאני נמצא
אני מה שחסר.
כשאני הולך
אני חוצה את האוויר
ותמיד
האוויר נכנס פנימה
למלא את החללים
בהם היה גופי.
לכולנו יש סיבות
לנוע.
אני נע
כדי לשמור על הדברים שלמים.

https://fb-s-a-a.akamaihd.net/h-ak-xla1/v/t1.0-9/15193488_1165777143499435_8569893184054883608_n.jpg?oh=774271a8c79ec95fca721dcdf1338f64&oe=58FCEA73&__gda__=1488750506_523c4a5842270ce9896a7a1143cd205e