בדצמבר 1952 שלח ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, מכתב נזיפה חריף לרחל ינאית בן-צבי, אשתו של יצחק בן-צבי, הנשיא החדש שזה עתה נבחר. הסיבה: בטקס בעיריית ירושלים נאם לא רק הנשיא - אלא גם רעייתו. זה היה מעשה בלתי ראוי, כתב בן-גוריון, עד כדי פגיעה במעמד הנשיא. אשת הנשיא, שנעלבה, השיבה לו: "תבין לנפשי... לא אוכל לשמש גולם, בובה שמקבלת פרחים". בן-גוריון היה כדרכו נחרץ, לעתים בוטה: "אין את שותפה לנשיאות", כתב לה במכתב נוסף. "העם בוחר רק בנשיא אחד. ולא עליך לבטא הסמל הזה". אחר כך הביא דוגמה מביתו שלו: "פולה אינה שותפה לשליחות הזאת. היא לא מתערבת בדברים האלה... כי יש רק ראש ממשלה, ותפקיד זה אינו משפחתי".חילופי המכתבים האישיים הארוכים בין השניים חושפים לא רק תסכולים של אשה פעילה, ממייסדות ארגון "השומר" ומקימת "חוות הלימוד בירושלים", שנדרשה להידחק לשוליים לצד בעלה הנשיא. יש בהם גם דיון עקרוני ראשון בשאלה שלא נפתרה עד היום: מהו מעמד ה"אישה שאיתו", בבית הנשיא או בלשכת ראש הממשלה.ההתכתבות בין השניים המוזכרים מעלה לא נכללת בספרו של ד"ר אילן בן-עמי "האישה שאיתו". אך אין בכך כדי להפחית מערכו של הספר, הנוגע לראשונה במכלול רחב של שאלות הנוגעות למעמדה של אשת ראש הממשלה בישראל. מי שמחפש בספר רכילות עסיסית שלא קראנו על אשת ראש ממשלה מסויימת - לא ימצא אותה כאן. מרבית האנקדוטות המובאות בו נאספו, בעבודת ליקוט מקיפה, ממקורות גלויים, מכתבות בעיתונים ומספרים.
בן עמי, סוציולוג פוליטי מהאוניברסיטה הפתוחה, מבקש לתעד בספר את "חייהן הפרטיים והציבוריים" של 11 נשים. פולה בן-גוריון, ציפורה שרת, מרים אשכול, לאה רבין, עליזה בגין, שולמית שמיר, סוניה פרס, שרה נתניהו, נאוה ברק ועליזה אולמרט. מנינו רק עשר: לילי שרון ז"ל הלכה לעולמה בטרם נכנס בעלה אריק ללשכת ראש הממשלה, אבל בן עמי בחר לכלול אותה בספר משום שכלשונו: "רוחה שרתה בלשכת ראש הממשלה במשך כל שנות כהונתו". אגב, האשה היחידה שכיהנה בראשות הממשלה, גולדה מאיר, הגיעה ב-1969 בגפה ללשכת ראש הממשלה. בעלה מוריס נפטר ב-1951, לאחר שנים שחיו בנפרד.
