מרים הייתה בת ארבע ורבע כאשר להקת צוענים חטפה אותה. אלמלא קרא אחיה מוליק לשוטרים, שיבואו לחלץ אותה מעגלת הצוענים הדוהרת, לא היינו זוכים לשיריה ולסיפוריה של אחת מהיוצרות הגדולות שקמו לנו כאן – מרים ילן שטקליס.
בסיפור האוטוביוגרפי "מעשה במשרוקית" מגוללת שטקליס איך שיירת צוענים, שבאותו זמן נחשבולגונבי ילדים קטנים, חטפה אותה, את מרים הקטנה, רגע אחרי שאחיה הגדול ממנה וחברו זנחו אותה עם בובתה והלכו לשחק:
" – שלום ילדה, בואי איתי – אומרת הצועניה.
אבל אני לא רוצה ללכת איתה. אני מהדקת את בובה נעמי אל ליבי ופותחת את פי ורוצה לצעוק. אך הזקנה מרימה אותי. בובה נעמי נופלת מידי ואני קוראה בקול:
- בובה נעמי! בובה נעמי!
אך הזקנה לא שמה לב לבובה נעמי. היא חוטפת אותי וזורקת אותי אל תוך עגלתה. אל מתחת הכילה הלבנה. אני נופלת על ערמת ילדים קטנים, והילדים כמעט ערומים וכולם מלוכלכים מאוד. ילד גדול שם את ידו על הפה שלי ואני לא יכולה לומר דבר. והילד הזה הרבה יותר גדול וחזק ממני, והעגלון מרים את שוטו, הסוסים נושאים את רגליהם, וכל השיירה זזה במהירות רבה".
בחן ובכישרון מדלגת שטקליס בין הבנאלי להומוריסטי למעורר אימה, ומסיימת בסוף הטוב(?):
"לפתע פתאום ירדה עלי יד גדולה, אחזה בי בזהירות רבה, והוציאה אותי מתוך ערמת הילדים שבתוך העגלה. ראיתי לפני ראש סוס עם עיניים גדולות-גדולות מבוהלות, וראש איש גדול, בעל שפם ארוך, והשפם מתנועע ומחייך.
"...שנים לא מועטות לאחר אותו מעשה, הייתי לפעמים שוכבת ונזכרת ומבהילה את עצמי: אולי הוציאו אז ילדה אחרת מתוך העגלה ההיא?...ואולי טעה השוטר…והצועניה הזקנה תכריח אותי לרקוד על חבל ולקבץ נדבות? ואני פוחדת מאוד".
הסיפור האוטוביוגרפי על חטיפתה והצלתה של ילן-שטקליס (שהופיע, בסוף שונה, גם בספרה "בחלומי") נכלל בספר זנוח ונשכח, שהוציאה הסופרת והמשוררת כלת פרס ישראל בערוב ימיה. ספר עב כרס, שבו איגדה את כל מה שראתה כיצירה שלה ש"פחות מתאימה להבנת ילדים" ורק חלק קטן ממנה זכה לפרסום.
כמה שנים לפני מותה, משלא מצאה הוצאה לאור שתוציא את כתביה, לקחה הלוואה והוציאה בעצמה את הספר "חיים ומילים". למרות שהיתה כלת פרס ישראל, נדחה הספר שלה שוב ושוב על ידי הוצאות הספרים, שראו בה משוררת לילדים, ותו לא. היא התעקשה והוציאה אותו במימון עצמי, אבל גם עותקים שחולקו בחינם נשכחו או ניזוקו.
הספר מחולק לשערים ויש בו סיפורים אוטוביוגרפיים, פרוזה, מסות, תמלילים של שידורי רדיו ששידרה לילדי ירושלים הנצורים, תרגומים, הספדים והרבה שירים נפלאים. ביניהם שירי געגועים לאמה, שירי אהבה לירושלים, שירים פוליטיים ושירים אישיים.
מרים ילן־שטקליס הלכה לעולמה ב-9 במאי 1984, היום לפני 38 שנים.
הספרנית הקפדנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, הוא הספרייה הלאומית, הותירה מאחוריה אוצר בלום של שירה ופרוזה, ולא רק לילדים,
בשפתה הילדותית ובכתיבתה החשופה, המערטלת רגשית, שריגשה ומרגשת עד היום דורות של קוראות וקוראים.
הספר "חיים ומילים" יצא לאור בשנית במלאת 120 שנים להולדת המשוררת והסופרת האהובה, בהוצאת אסיה.
https://blog.nli.org.il/mussach_51_raad_koleh/?utm_source=facebook_hebrewpage&utm_medium=organicpage&fbclid=IwAR1p5RFzpS49CznIIl4kMOqL9Xcfv28sxaOA9Cg7wbaxLrLxZilWCBv8V50
