ספרית הפנטזיות שלי

"אני יכולה לראות מה יקרה ליצירה שלי אם אתחתן,

כי אחרי ככלות הכל,

כל האינסטינקטים הנשיים — היכולת לנחם, להעריץ, להיכנע, להקריב את עצמי —

כולם קיימים בתוכי.

המשמעות היא לבחור באחד משניים:

להיות אמנית גרועה או אשה גרועה.

אם אהפוך לאשה 'טובה' אז העבודה שלו תמיד תהיה חשובה משלי,

האינטלקט שלי ישועבד לשלו,

אני אלד לו ילדים והילדים האלה יהרגו במלחמות העתיד,

וכל אותו הזמן אני אראה את עצמי מבחוץ,

ואדע שנהגתי בניגוד לאמונותיי".

כך כתבה הסופרת והמאיירת טובה ינסון בצעירותה, במכתב לחברה.
והיא אכן לא נישאה מעולם. טובה ינסון קיימה מערכות יחסים אוהבות עם נשים וגם עם גברים. אהבת חייה הגדולה, הייתה האמנית והגרפיקאית טוליקי (טוטי) פייטלה. השתיים הכירו כסטודנטיות צעירות לאמנות, והיו שותפות לחיים במשך 45 שנים. הן עבדו בחדרי סטודיו סמוכים בהלסינקי, ובימות הקיץ בילו ימים עליזים בבית הקיץ שלהן, באי בודד בארכיפלג הפיני.
הן היו שותפות גם לחיים ולפרויקטים יצירתיים- הן בנו יחד בית מומינים גדול המוצג כיום במוזיאון.
טוליקי זכתה למקום של כבוד בספרי המומינים. טובה יצרה בהשראתה את הדמות טוטיקי
טוטיקי (דינורה בתרגום הישן) הספרותית מתוארת כדמות עצמאית מאוד השרה "שיר שהוא כולו שלה", אישיות פילוסופית אך מעשית, המתגוררת בחורף בבית החוף של מומינאבא בחברה טובה ומשונה של לא פחות משמונה חדפים בלתי נראים ועוד שני חברים מסתוריים; 'הדייר שמתחת לכיור' ו'ההוא שבתוך ארון המעילים'.
לשאלותיו החקרניות של מומינטרול היא עונה:

"יש המון דברים שאין להם מקום בקיץ, בסתיו ובאביב.

כל יצור שהוא קצת ביישן ומוזר.

כמה סוגים של חיות לילה ויצורים שאינם מצליחים להסתדר זה עם זה ,

וכאלה שאיש איננו מאמין כי הם קיימים.

הם מצליחים להתחמק משך כל השנה כולה,

ואז כשהכל שקט ולבן והלילות ארוכים

ורוב היצורים שוקעים בתנומה – אז הם מופיעים."

"מוטב שלא תשאל את הבריות על כל דבר ודבר. יש והם רוצים לשמור את סודם לעצמם"

(מתוך: עמק החיות המוזרות/ טובה ינסון, תרגום: אוריאל אופק, הוצאת הדר).