סֶלְמָה, כַּלְבָּה קְטַנָּה, הַקְשִׁיבִי עֲדַיִן, רַק מְעַט
הִתְכּוֹפְפוּ הַפְּרָחִים הַפְּעוֹטִים כְּשֶׁהָלַכְנוּ,
הָעֲגוּרִים, הַבַּרְבּוּרִים עִם גּוֹזְלֵיהֶם הָאֲפֹרִים,
הָיִינוּ קְצָת שׁוּעָלוֹת.
הַסְּיָגִיּוֹת בְּטוּר, כָּךְ שֶׁבַּהַתְחָלָה
הָיְתָה אִמָּא, אַחַר כָּךְ אִמָּא, אַחַר כָּךְ
אַבָּא כָּעוּס.
בָּא הַסְּתָו, סֶלְמָה, בָּא שֶׁלֶג גָּבוֹהַּ
בְּגֹבַהּ הָאָזְנַיִם וְהָרֹאשׁ, בָּאוּ
עֲרֵמוֹת הַשְּׁלָגִים הַבּוֹגְדוֹת בָּאַיָּלִים הַקּוֹרְאִים.
עוֹדֵךְ מוֹסִיפָה לָלֶכֶת אִתִּי לְאֹרֶךְ הַחֹרֶף הַקָּפוּא,
יַחַד אִתָּךְ הוֹלְכִים חִיּוּכֵךְ הַמּוּזָר, קִבְרֵךְ.
לְאֹרֶךְ נְהָרוֹת קְפוּאִים רַק אֲנַחְנוּ הַמּוּזָרוֹת
בַּדֶּרֶךְ אֶל כְּנֵסִיַּת כְּלָבִים, מַלְאָכֵי שׁוּעָל.
(מתוך "כה קשה הכתה הרוח", 2004)