רבקה רביץ אהובתי, שירתנו יחד שנים ארוכות במשכן הממלכתיות, הוא בית הנשיא. בכינו יחד וצחקנו יחד. החזון שפעלנו לאורו הוא זה שהונח ב"נאום השבטים" של הנשיא לשעבר ראובן (רובי) ריבלין — בניית הישראליות המשותפת במדינה היהודית והדמוקרטית. אני הייתי אז בתפקיד נציגת הרוב המדומיין, ואת — דוברת רהוטה של החרדיות השמרנית. אני אז — מבקשת, מפצירה, לפרק את החומות ולהנמיך את הגדרות בין ילדייך לילדי; את אז מסבירה לי שלעולם לא תוותרי על החומות המפרידות בין ילדייך לילדי; כשיש תורה יש לעשות לה סייג ולהעמיד תלמידים הרבה. אני אז נלחמת למען פתיחת שערי התעסוקה לחרדים בתעסוקה איכותית, למען היכרות מעמיקה יותר של הרוב המדומיין עם החרדיות ותפישת עולמה. את אז מורת נבוכים שלי, איך לא להזמין את החרדי הלא נכון, האוכל הלא נכון, למחוק את השורה המקפיצה מהנאום, איך ללכת על ביצים בזהירות, רק שלא יישברו. כעת, התהפכו היוצרות. את מפרסמת מאמר ממלכתי )"הארץ", 11.14 )וקוראת לי ולכשכמותי "להניח לסטטוס קוו", להוריד את קווי הביצורים ולשמור על מדינת ישראל, הלא היא "שמורה יהודית מזערית ובודדה" ולשמור על "מרחב ציבורי מכבד" — לחרדים. והנה אני, מפרסמת מאמר סקטוריאלי ואומרת לך, חברת הנפש שלי: עכשיו, אני רוצה להיות יותר כמוך של פעם. עכשיו תורי לבנות חומות וגדרות סביב ילדי. כעת מוטלת עלי החובה לעשות סייג לתורה שעליה גדלתי אני, ולהעמיד תלמידים הרבה. אני רוצה לילדים שלי בדיוק מה שאת רצית לילדייך: כמוך אני רוצה בתי ספר שמשקפים את ערכי; כמוך אני רוצה הנהגה פוליטית אפקטיבית שנאבקת על האינטרסים שלהם; כמוך אני רוצה מסלולי פטור משירות או לפחות תגמול ראוי על שירות; כמוך אני רוצה ישיבות הסדר משלי וקצבאות לאברכים ואברכיות ליברלים. כמוך, גם אני רוצה לעצב את המרחב הציבורי של הקהילה שלי באופן שמשקף את ערכי. רבקה אהובתי, תוצאות הבחירות הן קריאת השחרור שלי, של המיעוט הליברלי. כבת לציבור ליברלי־יהודי מסורתי, אני בשלה להכיר בתבוסתי. בשלה לראות בעצמי בת למיעוט שעליו להתאחד ולהילחם על ערכיו. מיעוט גאה בהשקפת עולמו שאינו מוכן יותר להרכין ראש. כבת למיעוט, אני לא רוצה להניח לסטטוס קוו — אני רוצה להשתחרר ממנו. ה"סטטוס קוו" הוא ערימה של פשרות מעוותות שהמשיך לשמר הרוב המדומיין בעיני עצמו עם מיעוטים מדומיינים בעיני עצמם, בין אם מתוך תפישה ליברלית פלורליסטית ובין אם משיקולים פוליטיים במטרה להבטיח את כוחו הפוליטי האפקטיבי. כל זה נגמר. כבת למיעוט, אינני מוכנה "להניח לסטטוס קוו", כלומר לשלם מחירים כבדים שהייתי נכונה לשלם כשעוד ראיתי בעצמי רוב: הניצול של "מדינת הרווחה" לטובת מימון מגזר ש"אי יצרנותו אומנותו"; שירות לא שוויוני בצבא ובשירות הלאומי־אזרחי ללא תגמול ראוי או פיצוי על כך; שירות לא שוויוני בכלכלה הישראלית ואחריות על יצירת הרוב המכריע של התוצר בישראל לצד אפס כוח פוליטי אפקטיבי בעיצוב מדיניות הפנים והחוץ; פוליטיזציה של הדת ומונופול אולטרה־אורתודוקסי, המשחית ומנוון את צביונה היהודי של המדינה כלפי פנים וחוץ, וממאיס את תורתי היהודית על ילדי. רבקה אהובתי, התהפכו היוצרות והרי אני פטורה מעונשו של זה. חטאתי בפטרנליזם ליברלי. המאבק בעד ונגד לימודי ליבה הוא כבר ויכוח פנים חרדי וממילא כזה שאת — ולא אני — תכריעי בו. אני פונה לעשות לביתי: לזקוף את קומתה של היהדות הליברלית המתונה בדין, לעשות סייג לתורה ולהעמיד תלמידים הרבה. מתברר שאת השותפות בחברה היהודית והדמוקרטית, שעליה חלמנו יחד בבית הנשיא, לא נוכל לבנות על בסיס הסכמות אלא על בסיס מאזן כוח בריא. השלום, גם מבית, יצמח על קרקע פוליטית בוגרת שתפנים את מגבלות הכוח ואת מחיר ההפסד. האסטרטגיה ה"ממלכתית" של הציבור הליברלי נכשלה למרות האנרגיה והמשאבים האדירים שהושקעו בה. ההכרה בתבוסה והמעבר לתודעת מיעוט — הן האתגר שלי כעת. אני מרגישה שעלי למנף את התבוסה לשחרור מכבלי ה"נדיבות של מנצחים", לגיבוש תודעה של סכין בין השיניים — ממש כמוך — כשזה נוגע לחינוך ילדי ולעתידם. אני רוצה לתעל את האנרגיה לביצור הקווים האדומים ולחיזוק המסד הרעיוני־ערכי שתרם להישגיה האדירים של ישראל עד כה: הבטחת פלורליזם רעיוני ודמוקרטיה איתנה, שוויון, זהות יהודית ליברלית, הפרדת הדת מהפוליטיקה, חדשנות כלכלית ומדעית, ופרגמטיזם מדיני. ממש כמו חזון חברת הלומדים שלך, שבנה ישיבה אחר ישיבה, כעין מדינה בתוך מדינה, תוך שרטוט חזון ארוך טווח. כמו חרדית לדבר ה', כך עלי לבנות ולהיבנות. לכן רבקה אהובתי, כעת משהתהפכו היוצרות, אנא עמדי על משמר הממלכתיות בזמן שאני ניגשת לבנות את חברת הלומדות שלי ולשחרר בתחומה את היהדות מכבלי הסטטוס קוו. זה לא נגדך — אני יודעת שדווקא את תביני — תורתי אומנותי. עכשיו תורי לעצור את התנועה בהפגנות בר אילן ולהיהרג באוהלה של תורה.
*רוני אלון היתה מנכ"לית המשרד לשיתוף פעולה אזורי ומנהלת התוכן והאסטרטגיה בבית הנשיא בתקופת הנשיא ראובן ריבלין *
