ספרית הפנטזיות שלי

"סבתי נתנה לי פעם עצה:
בזמנים קשים
התקדמי בצעדים קטנים.
עשי את מה שעלייך לעשות,
אבל לאט לאט.
אל תחשבי על העתיד,
או על מה שעלול לקרות מחר.
שטפי את הכלים.
לאט.
הסירי את האבק.
לאט.
כתבי את המכתב.
לאט.
הכיני את המרק.
לאט.
את רואה?
את מתקדמת,
צעד אחד בכל פעם.
קחי צעד אחד ואז עצרי.
לנוח מעט.
תשבחי את עצמך.
קחי צעד נוסף.
ואז עוד אחד.
לא תשימי לב,
והנה הצעדים שלך
מזדרזים מעצמם.
ויגיע הרגע הזה שבו
תוכלי לחשוב על העתיד
לבוא,
מבלי לפרוץ בבכי".