לפני חודשיים. 17 בפברואר 2024 בשעה 15:49
שאני מקבלת מלא תגובות הפרטי, רובן מביישות את כותביהן ועדין-
לכו לראות-
ואולי אולי אולי תבינו (?) מה היא רוח היהדות ולא רוח הממסד הדתי.....
ספרית הפנטזיות שלי
מהפכן מכורבל בערסל
-
אני אכנס ואצפה ואולי גם אני אתחבר לרוח היהדות כפי שביא רואה/תופסת/מבינה ואז
אולי אסכים/אתחבר/אמצא מחנה משותף
ואולי לא.
מה שלדעתי חשוב יותר מתפיסת היהדות הפרטית של הבודדת/בודד הוא דווקא כיצד אילו שתופסים את היהדות שונה זה מזה יצליחו למצוא מכנה משותף.
תודה רבה, שפע בריאות, שבוע טוב.
אני אכנס ואצפה ואולי גם אני אתחבר לרוח היהדות כפי שביא רואה/תופסת/מבינה ואז
אולי אסכים/אתחבר/אמצא מחנה משותף
ואולי לא.
מה שלדעתי חשוב יותר מתפיסת היהדות הפרטית של הבודדת/בודד הוא דווקא כיצד אילו שתופסים את היהדות שונה זה מזה יצליחו למצוא מכנה משותף.
תודה רבה, שפע בריאות, שבוע טוב.
לפני חודשיים
ספרנית(שולטת)
-
מה שלדכתי חשוב זה להבין לעומק אבל ממש להבין מה שהאישה הזאת אומרת.
רגע לנשום ולהקשיב.
אלוהים ברא אותנו עם 2 אוזנים ופה אחד כדי שנקשיב כפול ממה שאנחנו מדברים ו/או כותבים .....(למרות 2 ידים רובנו כותבים או או)
רגע לנשום ולהקשיב.
אלוהים ברא אותנו עם 2 אוזנים ופה אחד כדי שנקשיב כפול ממה שאנחנו מדברים ו/או כותבים .....(למרות 2 ידים רובנו כותבים או או)
לפני חודשיים
מהפכן מכורבל בערסל
-
מעניין מה אבא שלה היה אומר לגבי:
אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.
— משנה, מסכת גיטין, פרק ד', משנה ו'
ומוסיף הרמב"ם:
אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.
— משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י"ב
יתר על דמיהן
עריכה
הפירוש של "יתר מכדי דמיהם" הוא: "יותר מהשווי הריאלי שלהם". בהקשר זה מוסיפה המשנה גם: ”וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.”
אחת ממטרותיו של סייג זה היא כדי למנוע יצירת עידוד לחוטפים והשבאים, כי אם יראו שדרישת כופר עבור שבויים מעם ישראל, היא דרך מוצלחת לעשיית רווח כלכלי גדול כזה שמשלמים עבורם כל מחיר, יתאמצו לחטוף עוד ועוד ויקשה לשחררם. דעה נוספת באשר למטרת הסייג שמציגה הגמרא היא למנוע את דוחק הציבור, שיהיה עליו לשלם כסף רב על שבויים.
ברם, כבר בתלמוד[5] אנו מוצאים שתקנה זו אינה חלה בכל המקרים. למשל, רואים בסיפור על רבי יהושע בן חנניה שפדה מבית סוהר ברומי, תינוק יתר על דמיו בניגוד לתקנה, בשל הנימוק ש- "מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה (=לשון שבועה), שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו (=ומי הוא)? רבי ישמעאל בן אלישע". בעקבות הסיפור בתלמוד פוסקים פרשני התלמוד הראשונים, שתקנה זו מסויגת במקרה שמדובר בתלמיד חכם או אדם גדול[6]. התוספות על סוגיה זו למדו שגם במקרה של סכנת נפשות אין האיסור לפדיון "יתר על כדי דמיהן" מתקיים.
ישנם מקרים נוספים בהם תקנה זו מסויגת. כמו במקרה שהשבוי רוצה לשלם בעצמו עבור שחרורו את המחיר המופרז, או במקרה שבעל פודה את אשתו[7].
אחת הדוגמאות הבולטות למורכבות סוגיה זו הייתה פרשת מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג גדול רבני אשכנז במאה ה-13 אשר על פי דברי המהרש"ל אסר המהר"ם לפדותו מהכלא, מפני התקנה הנ"ל, אף שעל פי ההלכה היה מותר לבזבז עליו כספים רבים, חשש המהר"ם מפני ההשלכות שיהיו אם ישלמו עליו מחיר מופרז והוא אכן מת בשבי. דוגמה אחרת הייתה מאסרו של השל"ה בירושלים ביחד עם קבוצת נכבדים, על ידי מחמד בן פרוך. במקרה זה שילמה הקהילה סכום כסף רב עבור שחרורם של הנכבדים.
אישה מרשימה ואחת בדורה ללא ספק, אבל
אילן יוחסין אציל ואפילו פרס ישראל מרשים לא קשורים או תורמים כרגע להתמודדות של עם ישראל עם המצב שנוצר ולכן מראש הקלדתי את מה שהקלדתי על תפיסת רוח היהדות ועל חשיבות הממשק בין תופסי היהדות כל אחת למשנתה ולחצר רבה/רבתה וכל אחד למישנתו ולחצר רבו.
מעניין מה אבא שלה היה אומר לגבי:
אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.
— משנה, מסכת גיטין, פרק ד', משנה ו'
ומוסיף הרמב"ם:
אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.
— משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י"ב
יתר על דמיהן
עריכה
הפירוש של "יתר מכדי דמיהם" הוא: "יותר מהשווי הריאלי שלהם". בהקשר זה מוסיפה המשנה גם: ”וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.”
אחת ממטרותיו של סייג זה היא כדי למנוע יצירת עידוד לחוטפים והשבאים, כי אם יראו שדרישת כופר עבור שבויים מעם ישראל, היא דרך מוצלחת לעשיית רווח כלכלי גדול כזה שמשלמים עבורם כל מחיר, יתאמצו לחטוף עוד ועוד ויקשה לשחררם. דעה נוספת באשר למטרת הסייג שמציגה הגמרא היא למנוע את דוחק הציבור, שיהיה עליו לשלם כסף רב על שבויים.
ברם, כבר בתלמוד[5] אנו מוצאים שתקנה זו אינה חלה בכל המקרים. למשל, רואים בסיפור על רבי יהושע בן חנניה שפדה מבית סוהר ברומי, תינוק יתר על דמיו בניגוד לתקנה, בשל הנימוק ש- "מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה (=לשון שבועה), שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו (=ומי הוא)? רבי ישמעאל בן אלישע". בעקבות הסיפור בתלמוד פוסקים פרשני התלמוד הראשונים, שתקנה זו מסויגת במקרה שמדובר בתלמיד חכם או אדם גדול[6]. התוספות על סוגיה זו למדו שגם במקרה של סכנת נפשות אין האיסור לפדיון "יתר על כדי דמיהן" מתקיים.
ישנם מקרים נוספים בהם תקנה זו מסויגת. כמו במקרה שהשבוי רוצה לשלם בעצמו עבור שחרורו את המחיר המופרז, או במקרה שבעל פודה את אשתו[7].
אחת הדוגמאות הבולטות למורכבות סוגיה זו הייתה פרשת מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג גדול רבני אשכנז במאה ה-13 אשר על פי דברי המהרש"ל אסר המהר"ם לפדותו מהכלא, מפני התקנה הנ"ל, אף שעל פי ההלכה היה מותר לבזבז עליו כספים רבים, חשש המהר"ם מפני ההשלכות שיהיו אם ישלמו עליו מחיר מופרז והוא אכן מת בשבי. דוגמה אחרת הייתה מאסרו של השל"ה בירושלים ביחד עם קבוצת נכבדים, על ידי מחמד בן פרוך. במקרה זה שילמה הקהילה סכום כסף רב עבור שחרורם של הנכבדים.
אישה מרשימה ואחת בדורה ללא ספק, אבל
אילן יוחסין אציל ואפילו פרס ישראל מרשים לא קשורים או תורמים כרגע להתמודדות של עם ישראל עם המצב שנוצר ולכן מראש הקלדתי את מה שהקלדתי על תפיסת רוח היהדות ועל חשיבות הממשק בין תופסי היהדות כל אחת למשנתה ולחצר רבה/רבתה וכל אחד למישנתו ולחצר רבו.
לפני חודשיים
