ספרית הפנטזיות שלי

"היי לולו, שוב אני כותב לך קצת.
כואב לי, את מרגישה?
הלב שלי לולו, הלב שלי כואב.
אני לא אותו תם שהכרת. אני לא האח המצחיק.
אני חרא של אח.
הלב שלי לולו, הלב שלי צורח אלייך.
איך את שם אחותי הקטנה?
איך את שם ולא אני במקומך?
זה היה התפקיד שלי לשמור עלייך, להגן עלייך ולא לתת לאף אחד לגעת בך.
אני חרא של אח.
לפעמים לולו שאני נוסע לבד באוטו אני צורח את השירים שלך בתקווה שאיכשהוא בפנים את מרגישה אותי שאני שר אותם.
שאני משחק כדורגל ומבקיע אני עוצם את העיניים ומקדיש לך את השער כי את היחידה שבאמת הייתה באה לראות אותי.
כואב לי לולו, הלב שלי נשרף.
אני מתחנן לקדוש ברוך הוא ומתפלל בכל בוקר שיוציא אותך מהגיהנום הזה!
אני מתבייש לולו.
אני מתבייש שאת עדיין שם.
לפעמים אני עובר ליד השלטים שלך ומשפיל מבט ואומר לעצמי שנכשלתי כי זה אומר שאת שם ומי יודע מה קורה לך שם.
הגוף שלי לולו, הגוף שלי קורס.
אני מרוקן וחלש, אני לא ישן ולא מתפקד.
אם ככה אני מרגיש, אז מה את מרגישה אי שם עמוק במנהרה??
לא בא לי ללכת עם חולצה שלך,
בא לי ללכת איתך.
לא בא לי לנשק את התמונה שלך,
בא לי לנשק את המצח שלך.
לא בא לי לספר לאנשים עלייך שיכירו אותך,
בא לי שנחזור להיות אנונימיים.
לא בא לי לראות את התמונה שלך,
בא לי לראות אותך.
בא לי שנצחק שוב על כולם.
בא לי שנתעצבן ביחד ושנבכה ביחד.
בא לי שתהיי עם ליה ואורי ותעשי איתן את השטויות שלך.
בא לי שתרימי לסהר בכל הזדמנות שאת יכולה.
בא לי אותך לולו ושאני אומר את זה
בא לי לבכות.
כמה את חסרה לי אחות קטנה שלי.
אני מצטער לולו, מצטער שאני לא טוב יותר.
הכל תקוע ולא זז ואין אופק אפילו לעסקה.
אז הלוואי ויקרה בקרוב נס ותחזרי אלינו בריאה ושלמה שנוכל לחבק אותך ולא לעזוב לעולם.
כי אנחנו חייבים לקבל משהו טוב בכל הרע הזה.
אז אל תחזקו אותי, כי הדבר היחידי שיחזק אותי זה שאמילי ושאר החטופים יחזרו אלינו.
הדבר שאתם כן צריכים לעשות זה להיאבק איתנו, להילחם איתנו, להשמיע את הקול של החטופים בכל מקום שאתם יכולים.
תשפיעו, תצעקו, תצרחו ותכתבו עליהם.
כי אם הם לא כאן, אז אין לנו זכות קיום.
אוהב אותך לולו, אוהב אותך כל כך."
Tom Damari
💛