ספרית הפנטזיות שלי

אֵין לִי מָה לוֹמַר לַהֲגָנָתִי, כְּבוֹדוֹ,
הַמֻּפְלָא מִכֹּל קָרָה. הֻכֵּיתִי
בִּדְבַשׁ וְסַנְוֵרִים וְאַהֲבָה.
לֹא נוֹתַר לִי זְנַב בְּדִידוּת
לִכְתֹּב בּוֹ שִׁירָה, אֲנִי מְאֻשָּׁר
כְּאִלּוּ הָיִיתִי אָדָם מִן הַשּׁוּרָה.
מֵרָחוֹק עוֹד מִתְגַּנְּבִים לַנְּחִירַיִם
רֵיחוֹת הַדֶּלֶק, הַבְּעֵרָה וַאֲהוּבִי
סוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹנוֹת, מַצִּיעַ לָנוּ מִטָּה.
זוֹ מְאוּרַת אַרְנָב, כְּבוֹדוֹ
וְנִדְמֶה שֶׁאֵין מִכָּאן דֶּרֶךְ חֲזָרָה.