מהטוויטר
############
דגלי כחול לבן ברחבי חולון, אבל איפה הדגלים הצהובים שהם סמל התמיכה במשפחות החטופים ובמשפחת קופרשטיין החולונית?
כך שואלים במטה המשפחות החטופים חולון.
דברים שכתבה טלי פלג, ראש מטה החטופים חולון:
"ההתעלמות של עיריית חולון מהדגל הצהוב, שהוא סמל התמיכה במשפחות החטופים וסמל הקריאה להשבת החטופים, היא במכוון.
ההתעלמות היא במכוון והיא במודע לאחר שראש העיר, שי קינן, והדובר שלו, לא עונים להודעותיי ולבקשתי מלפני חודשיים להצהיב את העיר לקראת יום העצמאות.
ניתוק מכוון בין ראש העיר ועובדיו, לבין ראש מטה שטח חולון של משפחות החטופים, מעיד על הניתוק של ראש העיר מהמציאות בה אנחנו חיים וקריצתו למי שהוא חפץ שיחפוץ ביקרו. בושה וחרפה לעיר במדינת ישראל, שלא מדגללת בצהוב לצד דגלי המדינה.
לצערי, אני מתביישת בעירי. גם השנה.
לאחר חגיגות העצמאות המוגזמות בשנה שעברה, היינו מצפים לאיזשהו תיקון השנה. אבל כלום.
אנחנו התושבים והאזרחים המודאגים נמשיך לעשות את העבודה של מי שאנחנו משלמים להם."
🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗
כותבת ליז אנגל:
דגלים מתנופפים בכל פינה.
כחול לבן בכל חולון.
ושום זכר לחטופים.
איך זה ייתכן?
שחולון – העיר של בר קופרשטיין, שנחטף ממסיבת הנובה - מתכסה בדגלי ישראל,
אבל לא דגל צהוב אחד?
🎗🎗🎗🎗🎗🎗🎗
59 חטופים עדיין שם.
בר עדיין לא בבית.
אבל העיר ממשיכה כאילו כלום.
בלי סימן. בלי צעקה. בלי דגל.
אם לא מטה בנות חולון ואזרחים טובים שהוציאו מכיסם ותלו בעצמם –
לא היה אפילו רמז לתקווה.
רק שקט. רק שכחה.
עצמאות בלי הדגל הצהוב היא עצמאות עם חור בלב.
אנחנו לא מבקשים לבטל.
לא מבקשים לחגוג פחות.
רק מבקשים לא לשכוח.
לצד כל דגל כחול־לבן –
שימו גם דגל צהוב.
סימן. זיכרון. מחויבות.
שלא נשאיר את בר ואת 58 החטופים מאחור."
🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗🇮🇱🎗