מעיין שרמן, אימו של רון שרמן ז"ל, שנחטף חי מבסיסו ונהרג בפעולת צה"ל במנהרת חמאס בעזה, כותבת:
מוצאת עצמי משוחחת עם בעלת הצימר ששהינו בו 2 לילות.
עיירה מנומנמת ציורית בשם flizmoos באזור זלצבורג.
סיפרתי לה שפעם, לפני שנים רבות, גרתי בזלצבורג כמה חודשים כי אבא שלי למד שם.
היא מתענינת ושואלת אם הוא עדיין בחיים.
סיפרתי לה שנפטר לפני שנתיים.
"אוי, עצוב כל כך" היא עונה.
שואלת על הילדים.
לרגע חלפה במוחי המחשבה לספר שיש עוד אחד חוץ מהשניים שהיא ראתה איתי בערב הקודם.
יש לי עוד בן בכור. הוא בן 19 והוא נחטף לפני שנה וחצי על ידי מחבלים והוא התכתב איתי בווטסאפ ושלח לי סרטונים במשך 40 דקות, ובסוף נפרד ממני במילים "אמא אני אוהב אתכם זה נגמר ביי", וראיתי אותו בסרטונים אחר כך ומאז אני לא ישנה בלילה ואז הבנתי שהוא חי והקצינים של משרד הבטחון אמרו לי שהוא אתרוג (איך אומרים אתרוג באנגלית לעזאזל?) ואני הרגעתי את כולם שזה רון , ועם היכולות שלו הוא יחזיק מעמד כמו גדול שם ואל תדאגו ויש לנו תודה לאל מדינה, והמדינה שלנו תדאג להחזיר אותו.
והממשלה תחזיר אותו בחיים.
כי הוא נחטף במשמרת שלהם.
ולמרות שהם חבורת מטומטמים משיחיים תאבי בצע ושררה, הם יחזירו אותו אליי בריא ושלם.
כי הם בעצמם שלחו את קציני השו"ן להגיד לי שהוא חי, לא פצוע ושהחמאס שומר עליו כי כחייל הוא היהלום שלהם.
אבל אז הממשלה החליטה להקריב אותו.
המדינה שלו רצחה אותו.
כדי שיוכלו להמשיך לעודד השתמטות, להשתלט על כספי המיסים שלנו, לטייל בכל העולם על חשבוננו ולהקריב עוד 40 חטופים בריאים ושלמים כמוהו..
"יש לי שני ילדים", סיפרתי לאניה מהצימר. "הם מקסימים"