" אם היו רק חיילים שם, חטופים,
אני אומר משהו קשה עכשיו,
מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה,
המנהיגות היתה צריכה לקבל החלטה –
החיילים, הייתי מקריב אותם...
חייל חטוף מבחינתי הוא כמו חייל הרוג מבחינתי...
חלק מהתפקיד של חייל זה להיהרג.
מדינת ישראל, כדי לחיות פה,
צריכה להקריב חיילים, מה לעשות".
אלה דבריו של סא"ל (מיל') אליאב דיקשטיין, יו"ר תנועת "הרוב הציוני" וחבר "הביטחוניסטים", בצהרי היום ה–600 למלחמה, באולפן ערוץ 12. יצוין לפרוטוקול: המנחים ושאר הפאנליסטים הסתייגו.
הבה נדמיין את מדינת ישראל שדיקשטיין רוצה. כדי לממש את חזונו — הקרבת חיילים חטופים כמדיניות ממשלה רשמית — אי אפשר להכריז יש מאין, יום בהיר אחד, באיזו מסיבת עיתונאים בתחילת המלחמה, שממשלת ישראל מודיעה רשמית שמבחינתה חייל חטוף הוא חייל מת. הציבור יתקומם. חלק מהמשרתים בצבא יתקוממו. הרמטכ"ל ורבים מאלופי המטה הכללי יתקוממו. שהרי הערך שהם התחנכו עליו קובע שעל המדינה לעשות כל שביכולתה להשיב הביתה חייל חטוף. זו חובתה המוסרית אליו. זה החוזה הבלתי כתוב שחתמה עימו ושהקנה לה את הסמכות לשלוח אותו לקרב.
חינוך להקרבת חיילים חייב להתחיל כבר בגן. זה המוטו שצריך להתנוסס על הקירות, כתוב בטוש על בריסטול: "מדינת ישראל, כדי לחיות פה, צריכה להקריב חיילים, מה לעשות". ומי רוצה להיות חייל, ילדים? אף אחד? אז תורעבו עד שתרצו. תינתן לכם הזכות להיות מוקרבים על ידי המדינה למען הישרדותה. יש לשים לב שבמינוח של דיקשטיין המדינה היא האקטיבית בפעולת ההקרבה, ואילו החיילים פסיביים. לא הם מקריבים את עצמם. הם מוקרבים. לא הם מחליטים להקריב את עצמם. המנהיגות מחליטה להקריב אותם. למען המדינה.
כדי לממש את חזון דיקשטיין, יש לכונן מדינה שמלמדת את אזרחיה שתפקידם להיהרג למענה כשהיא מחליטה שצריך. רק בהקשר של מדינה כזאת אפשר להעלות על הדעת הודעה ממשלתית מן הסוג שדיקשטיין מייחל לה. ובמדינה כזאת יש להניח שחיילים יצוידו בכדורי ציאניד לפני היציאה לקרב ויצטוו לבלוע אותם, או פשוט לתקוע לעצמם כדור בראש, אם ייתפסו בידי האויב. הם יחונכו מלידה: להיחטף זה למות.
הפער בין האידיאל של דיקשטיין למציאות עודנו גדול. ולכן לא נותר אלא להפציר בדיקשטיין:
נאה דורש נאה מקיים.
אנא, היה מנהיג והראה לנו את הדרך.
הקרב את עצמך.
כדי שנוכל לחיות פה.
מה לעשות.
היפרד מילדיך, מאשתך, והקרב את עצמך.
גבורתך תילמד בבתי הספר. או שלא.
אבל רגע לפני שתמות תדע את הסיפוק
העילאי שבהקרבת עצמך למען המדינה.
שלום, ותודה לך על שירותך.
וממני- ואנחנו מתיימרים להיות עם תאב ומקדש חיים....מתיימרים