הסיפור עם המליציה הדעשיסטית ברפיח הוא התגלמות התפיסה הסמוטריצית שהולידה את "חמאס הוא נכס והרשות היא נטל".
הרי יש על השולחן למעלה משנה את ההצעה הסעודית אמירתית מצרית - סיום המלחמה, שחרור החטופים, הוצאת חמאס מהשלטון בעזה וניהול הרצועה בידי מדינות ערב. ישראל נלחמת בהצעה בכל הכוח שלה. הפחד הכי גדול של הימין שיתברר שאפשר לנהל את עזה רגועה בטחונית ומשגשגת כלכלית בסיוע אמירתי מצרי.
בטעות עוד ירצו לשכפל את המודל המוצלח בגדה המערבית. לכן הם מעדיפים שלטון כנופיות.
מה זה אומר "החמאס הוא נכס"? אנחנו לא רוצים את הערבי המתון. הוא מסוכן כי הוא נגד אלימות ומקובל במערב. בערבי כזה קשה להלחם. קשה לעשות לו דה הומניזציה. אנחנו רוצים את הערבים שלנו אלימים וקיצוניים, איתם אנחנו מסתדרים. "מדברים איתם ערבית". במקום לקדם את זרם המתינות, כולם מחבלים. זה יותר נוח למכור לעולם. לכן החמאס הוא נכס.
אותה תפיסה היא על ערביי ישראל. בן גביר מבחינתו לא נכשל בטיפול בפשיעה במגזר הערבי. זה ההישג הכי גדול שלו. הם חיות, קניבלים, אי אפשר לסמוך עליהם, אסור לתת להם להיות בממשלה. הם אוהבים את העבריין הערבי ושונאים את הרופא הערבי. מבחינתם אם יחזרו אירועי שומר חומות זה הישג, לא אסון. כי זה מפרק את המרקם החברתי בישראל ומאפשר להם לקדם את חזון היודן-ריין, מרחב נקי מערבים בין ישראל לים.
האסון הכי גדול של האנשים האלה הוא מהיום שיקום בטעות נלסון מנדלה פלסטיני ויקים מדינה פלסטינית בלי טרור שמושיטה יד לשלום. הם מעדיפים עבריין מפוקפק מרפיח כבן ברית, שאפשר להשתמש ולזרוק.