אתמול היה לי יום קשה. קשה מאוד.
הגעתי למשפט נתניהו.
שוב הייתי צריך לעבור את מסכת השקרים, ההפחדות והאיומים מצד משמר בית המשפט ואנשי 730 שניסו למנוע ממני להיכנס לאולם.
לא וויתרתי ובסוף נכנסתי.
אולם מלא תומכי הנאשם, שישב זחוח כשריח וושינגטון עוד באפו.
עו"ד חדד לא נותן לתובע לשאול שאלה, השופטים לא קוראים אותו לסדר,
והנאשם הבזוי מרים את קולו, נוזף בתובע מכה על השולחן וזורק ביטויים באנגלית.
אחרי ההפסקה הנאשם הבזוי נכנס לקבל ליקוקים מתומכיו שבאו לקראתו.
עמדתי ואמרתי: "הותר לפרסום שיש לנו 50 חטופים בעזה שאתם מפקיר".
הוא הופתע ונרתע לאחור. הבלון הנפוח הפך לסמרטוט באחת.
חזרתי שוב: "הותר לפרסום שיש 50 חטופים שאתה מפקיר".
הוא מיד ברח כעכבר ומקהלת שופריו התרעמה: 'שוב פעם אתה עם החטופים שלך'.
משמר בית המשפט השתיק את כולם.
יש להם הוראות מלמעלה כפי שאמר הקב"ט שלהם לשרת את תומכי הנאשם.
כשעזבתי את בית המשפט עמדתי מול הבודקת מ-730 שהתעמרה בי בגסות ושהזכירה לי שומרת ב....
ואמרתי לתוך העיניים הכחולות שלה:
'מעניין מה תספרי לילדים שלך כשהם יהיו גדולים'.
"אני רק עושה את העבודה שלי", ענתה.
הסתכלתי לה שוב בעיניים, מישהי בגיל הנכדים שלי, ואמרתי לה: "היו בהיסטוריה כמה פושעי מלחמה שאמרו אותו דבר. מה תספרי לילדים שלך?"
תומכיו של הנאשם הלכו והוא המשיך לשבת בכיסא הנאשמים מנסה לשחק את תפקיד הלוליין בקרקס הזה שקוראים לו משפט נתניהו.
חרפה למדינת ישראל ומערכת המשפט שלנו.