מאיה פודר הייתה קורנת.
שמש קטנה מהיישוב שמשית.
היא הייתה ילדת טבע, אחות גדולה שאוהבת בלי תנאים, בת אדם עם חיוך שוחר שלום ומבטים כחולים שמתקשרים איתך עוד לפני שאמרת מילה.
היא גדלה בעמק יזרעאל, ובתוכה היה יקום שלם: אהבה למשחק, ליוגה, לים, למוזיקה, לאנשים. היא חלמה להיות שחקנית, במאית, לגלם תפקידים ולספר סיפורים, ובחיים עצמם הייתה דמות בלתי נשכחת.
בצבא שירתה כלוחמת חילוץ והצלה, כשנפצעה המשיכה באופטימיות את השירות הצבאי בתפקיד אחר. היא חיפשה טוב בעולם, וידעה גם לברוא אותו סביב עצמה.
בסוף השבוע של שמחת תורה הגיעה לפסטיבל הנובה, כמו שתכננה, לרקוד "ליד הרמקול השמאלי", כפי שחבריה מעידים שאהבה.
כשהחלה המתקפה, היא שלחה לאבא שלה הודעה: "אל תדאגו, אני בסדר". מאיה נרצחה שם, במיגונית ליד רעים, בגיל 25.
מאיה לא תחזור לבן זוגה אביב, ולכלבת התחש ארוכת השיער שלה מרתה.
על מצבתה נכתבו מילים מתוך אחד השירים האהובים על מאיה: "במרחק נגיעה מכאן": "בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד, במרחק נגיעה מכאן." (יזהר אשדות)
יהי זכרה ברוך
בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן
בצל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים
התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה יכול להיות
בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן
בעולם מקביל, הסוסים בדם
הפנינים זורחות שם על קרקע הים