אחרי השבוע הזה אני רוצה לקוות שכל מי שנמנה על המחנה הליברלי, וכל מי שהיה פעם חלק מהמחנה הזה, מבין ש"רק לא ביבי" זו לא סיסמה של חמוצים.
"רק לא ביבי" זה להחזיר את הנורמליות למה שהיינו לפני כמעט 20 שנה, גם אם הנורמליות אז הייתה עצובה, קשה, מעיקה וכואבת. נורמליות היא לדעת להכיר בטעות, בהחלטה, בקונספציה ולא להפוך אסון לחג שמח, אמת למיליון שקרים, בקשת חנינה לדרישת חנינה וכאב ללעג כמו שביבי נוהג לעשות.
הנורמליות היא שלא שמחים כשמביאים חלל לקבורה, ולא רותמים לוויה למערכת בחירות גם אם המשפחה של החלל תומכת בך. הנורמליות היא שמבקשים סליחה ממשפחות שכולות, לוקחים אחריות וממנים וועדת חקירה ממלכתית, ולא וועדה מטעם האחראי לאסון.
הנורמליות היא שלא מתגאים בהחזרת חטופים שנרצחו. אני עדיין מנסה להבין אם התמונה שלך מחייך בזווית הפה, אוחז בתמונת השער ההזויה של ידיעות אחרונות, עלק כולם בבית, היא אמיתית. כפיר ואריאל בקבר עם אימא שירי. בבית. זה לא נורמלי, אדוני ראש הממשלה.
נורמליות זה לדאוג לשלום האזרחים כולם. יהודים וערבים. לא להתעלם ממרחץ דמים יומיומי שמתנהל בחברה הערבית בכל זמן כהונת ממשלת הימין מלא מלא שלך. אתה ראש הממשלה גם שלהם.
והנורמליות היא שראש ממשלה צריך לתלוש את השערות שנותרו לו כשהוא רואה בריון מגדף וחוסם את דרכו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק, גדול המשפטנים בארץ אם לא בעולם. כל ראש ממשלה היה מבין שהמעשה הזה הוא זיקוק ההתבהמות של החברה הישראלית, של הזנחה של החינוך הממלכתי, של התפרקות מערכת אכיפת החוק. רק לא ביבי.
ביבי הוא גאון המניפולציות הנכלוליות. אין, ולא יהיו לו, מתחרים. הוא הצליח לשכנע חצי מהעם בישראל ששנאת אחים זו אהבה אליו, ששמאלנים הם בוגדים, הוא הצליח לפלג אפילו את החברה החרדית ולייצר באמצעות מלקק כף רגלו חוק השתמטות שלא יגייס למעשה אף חרדי לצבא אחרי מלחמה של שנתיים, 1395 חיילים שנפלו ו-9414 פצועים (נתונים מאת"צ).
לכן כל מי שמדבר על ״אחדות״ ו״ביחד״ צריך לדאוג שהאיש הזה ילך הביתה.
הוא הפנים של הפילוג, הוא הפנים של הימין המשיחי, הוא הפנים של מי שבחר להחריב את הדמוקרטיה הישראלית,
והוא לעולם יהיה הפנים של ה-7 באוקטובר.