להלן מקבץ ידיעות שהתפרסמו באחרונה מאזור החיוג המכונה "הציונית הדתית". ידיעה מ–2.2 ב"הארץ" מתארת מסע פורענות המוני של מתנחלים באזור מסאפר יאטא, שנמשך כשש שעות ובסופו שלושה פלסטינים פצועים שפונו לטיפול רפואי דחוף בידי "הסהר האדום", פצועים שטופלו בשטח, עדרי צאן שנגנבו, רכוש שהוצת, וחיילי צה"ל עומדים מנגד. ידיעה מ–8.3 ב"הארץ", ולפיה פשטו מתנחלים באישון לילה על הכפר אבו־פאלח מצפון לרמאללה וירו למוות בשלושה מבני הכפר. ועוד ידיעה, ב–16.3 ב"הארץ", על עשרות מתנחלים שפשטו בסוף השבוע הקודם על קהילה פלסטינית בצפון בקעת הירדן, הכו ילדות ונערות, איימו כי יהרגו את הילדים ויאנסו את הנשים, ופגעו פגיעה מינית קשה בגבר, לעיני בני משפחתו. מסכת פרעות זו אירעה בשעת לילה מאוחרת, ונמשכה כשעה.
למרבה הזוועה, הדיווח על שהתרחש שם, בצפון בקעת הירדן, מתיישב עם תיאורים אופייניים בדבר שימוש באלימות מינית באזורי קונפליקט. כך נוהגות מיליציות אלימות, המבקשות להעביר לקהילה שהנפגעים והנפגעות מסוג זה של אלימות משתייכים אליה מסר של חידלון, של השפלה מוחלטת, של אובדן האנושיות שלהם. את זאת למדנו על בשרנו ב–7 באוקטובר. הזאת הדוגמה שמבקשים הפורעים לחקות?
האלימות ממשיכה. כך, על פי דיווחים מ–22.3 הן ב"הארץ" והן ב־ynet, את הלילה שבין צאת השבת לבוקר יום ראשון ניצלו מתנחלים לשם חסימות צירים ויידוי אבנים, הצתות רכוש בבתים וכלי רכב של תושבים פלסטינים — יותר מ–20 אירועים של פשיעה לאומנית בלילה אחד, שהסתיימו ב–11 פלסטינים פצועים קל.
ניתן לפרט כאן דוגמאות רבות נוספות, המגיעות לפעמים לכדי אובדן חיים של פלסטינים תושבי הגדה המערבית, לפציעה של יהודים ישראלים שבאו לסייע לאותם תושבים, להצתות ולנזקים חמורים לגוף ולרכוש. תמונה של אלימות קשה, פרועה, חוסר מעצורים מוחלט, והצבא — שהוא הריבון בשטחים הללו — אינו עושה דבר. על התנהלות המשטרה בכל הכרוך בטיפול בתופעות אלימות אלה חבל להכביר מילים.
לכאורה בלא קשר, אולם לטעמי קיים קשר עמוק, התפרסם ברבים האופן שקיבלו בו את פני הנאשם בצלאל זיני ביישוב מגוריו עפרה. עפרה, התנחלות ותיקה ומבוססת של הציונות הדתית. לא "נוער גבעות", לא "עשבים שוטים". דגלי ישראל התנופפו בידי מקבלי פניו, משל היה זיני שורד שבי השב לביתו.
זיני נאשם בעבירות חמורות ביותר של שוחד ומרמה, הלבנת הון ועוד, על רקע פרשה של הברחת סחורות שיטתית ומאורגנת מישראל אל תוך רצועת עזה. הפרקליטות מייחסת לזיני בהקשר זה גם עבירות ביטחון, המתבטאות בסיוע לאויב במלחמה ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור. אמנם שתי הערכאות שדנו בעבירות הביטחון הביעו ספקות באשר לבסיס המשפטי שעליו הן מושתתות. לא זה המקום לדון בכך. אולם די בכיעור ובריקבון שנחשף, "פרשה חמורה ומעוררת סלידה", כדברי בית המשפט העליון.
הריקבון המוסרי העמוק הוא הקשר בין שני סוגי הפרשיות: אלימות פרועה וקיצונית, החוזרת על עצמה פעם אחר פעם, והשותפים לה אינם בודדים כלל ועיקר. וניצול מלחמה אכזרית ומתישה כקרדום להפקת רווחים אישיים (גם בהנחה שהאישום בעבירות ביטחון אינו מבוסס דיו — הנחה שיש הרבה מה לדון בה, כאמור — לא כאן). והמעורבים — בני הציונות הדתית. ושתיקה, שלא לומר עידוד — אף היא מצד מי מאנשי ציבור זה.
בני הציונות הדתית מפעילים שוב ושוב אלימות פרועה, קיצונית, בלא כל גינוי מצד רבנים ומנהיגי ההתנחלויות
והנה מה השאלה המוסרית החמורה שדווקא כן עוררה מרבצם עשרות רבנים בני הציונות הדתית. על פי פרסום ב־ynet מ–16.3, עשרות רבנים חתמו על קריאה של הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, נגד שילוב חיילות לצד חיילים ברכב קרבי משוריין (רק"ם). כל זאת בטענה, כי לא זו בלבד שהדבר מנוגד להלכה, אלא שהוא מנוגד גם לפקודת השירות המשותף של המטכ"ל, ו"אסור באופן מוחלט לשתף פעולה עם החולשה המוסרית הזו". ומוסיף הרב סדן, כי אם יש מחסור בחיילים גברים לאיוש כלי הרכב הללו, "אין בעיה לגייס אנשי מילואים לתפקידים אלה".
את זאת קובע מי שמנהיגיו הפוליטיים, ובראשם השר בצלאל סמוטריץ', בוזזים את כספי הציבור (המיועדים, בין היתר, לגיוס מילואים) כדי להעבירם לציבור החרדי המשתמט ברובו, ולפייס כך את זעמו בשל חוסר היכולת הפוליטית לחוקק את התועבה המכונה "חוק הגיוס", שכולו איננו אלא חוק השתמטות.
ושמא יתגייסו אותם עשרות רבנים לחתימה, למשל, על פסק הלכה האוסר על פגיעה בגוף, בנפש או ברכוש של כל אדם באשר הוא אדם? על פסק המגנה באופן נחרץ, כמעשה שאיננו יהודי, אלימות מינית או איום בשימוש בה? האין זו שאלה מוסרית דוחקת יותר?
עד מתי יתנשאו כציבור "ערכי", "אמוני", "ציוני"?