בשלהי 1980 החליף גוני הרניק את גיורא ענבר כמפקד הסיירת
הסיירת התיישבה על הדשא ביחידה ויאנוש בן גל ברך את השניים.
ניסינו לתהות על קנקנו של גוני אותו לא הכרנו קודם לכן.
הוא סיים מסלול לוחם בסיירת הלך לקורס קצינים , ביצע תפקידים
בחטיבה וכעת הגיע לפקד על הסיירת.
אמרו שהיה קצין מצטיין אך אנחנו היינו חשדנים כלפי מפקד חדש.
גיורא הוביל את הסיירת למבצעים רבים מעבר לגבול ללא מורא ופחד.
האם גוני ידחוף את הסיירת למבצעים נועזים מעבר לגבול כמו גיורא ?
בתחילה גוני הקפיד איתנו על סדר ומשמעת באופן בלתי מתפשר.
היה מבצע לנו בעצמו מסדרים לפני יציאה הביתה.
הוא הבהיר לנו בצורה חד משמעית שלא יוותר , חולצות במכנסיים ,
גומיות בנעליים , נעליים מצוחצחות וכומתה על הראש.
בוקר אחד נכנסנו בשער הבסיס חוזרים מסוף שבוע בבית.
סמח"ט גולני תפס אותנו בלי כומתות על הראש
ובלי גומיות בנעליים
הוא סגר אותנו בחדר בבסיס ואמר שיערוך לנו משפט
התקשרנו ליחידה וביקשנו שיקראו לגוני שיוציא אותנו.
גוני לא התרגש מקריאתנו , הוא הגיע רק אחרי שעתיים
והבהיר שבפעם הבאה יעיף מהיחידה את מי שיזלזל
בכללי המשמעת.
היינו סמ"לים של צוות צעיר , ערכנו אימונים לחיילים בכרם מהר"ל
הם התאמנו בזחילה ואנו היינו יורים לכיוון הקרקע בסמוך להם
כדי לדרבן אותם ולהרגיל אותם לא לחשוש כשכדורים שורקים מסביבם.
לפתע הגיע גוני לביקור בלי כל התראה , הוא ראה אותנו יורים בסמוך לחיילים ומיד קרא לנו לשיחה .
הוא הבהיר לנו שהוא אוסר עלינו לירות ליד חיילים.
עוד פעם אחת ויראה אותנו עושים זאת יעיף אותנו מהיחידה.
לא עזרו לנו ההסברים שכך אימנו גם אותנו ואנחנו נשמרים , אחראים , זהירים.
"זו הנחייתי" הוא אמר והלך .
באחד מימי שישי לפני שיצאנו הביתה לשבת הגיע גוני לערוך לנו מסדר יציאה.
כנראה היה לו מידע מוקדם , הוא טיפס על הגג ומצא מצבור של פצצות אר פי ג'י . בלי הרבה וויכוחים העברנו את הפצצות לבונקר היחידה
לא עזרו ההסברים שאספנו אותם כדי שיהיה הרבה אש גם באימונים....
הוא היה קפדן אבל עם נשמה טובה , לקראת אחד המבצעים הגיע "רפול"
לערוך לנו מסדר יציאה , עוד שעתיים אנחנו על המסוקים ואף אחד לא
רוצה שיעירו לו שמשהו אצלו לא בסדר , עשינו הכנות והיינו בטוחים
שלרמטכ"ל לא יהיו הערות.
"רפול" עצר לידי והנחה אותי לצבוע בשחור את הכנפיים של פצצות המרגמה
כדי שלא ינצנצו בלילה . הבטתי בגוני והוא סימן לי למהר ולצבוע אותם.
כשחזרתי אחרי 20 ד' אמר לי גוני : "גם אני למדתי משהו היום"
לקח עליו את האחריות .....
גוני היה מפקד אמיץ לב , מנהיג נערץ , אנושי , מלא חום ואהבה.
באחד המבצעים ראיתי כמה היה לו קשה ,
קשה כמו לכל חייל במשימה פיזית קשה.
השקענו מאמץ רב , לא ראינו את הסוף .
סחבנו ציוד כבד מאוד .
לגוני היה קשה , על משקפיו התעבו אדים והוא
לא הצליח לראות , מידי פעם הוא מעד על הסלעים
קם והמשיך.
בקשתי מגוני שיעצור וייתן לי את משקפיו
מרחתי על המשקפיים קצף גילוח וניגבתי אותם.
גם לי היו משקפיים , זה היה פתרון טוב נגד התעבות אדים.
גוני הודה לי והמשכנו ללכת.
לקראת בוקר הבין גוני שהכוח לא יגיע בחזרה טרם זריחה ואז אנו עשויים להתגלות.
הוא קרא לאביקם בקשר שיגיע במהירות עם כוח חילוץ
אביקם הגיע עם עשרה לוחמים אשר לקחו את הציוד הכבד ובמהירות
הסתלקנו מהשטח.
הבנתי באותו לילה שגוני שהינו מפקד נערץ ולוחם אמיץ
גם לו יש חולשות , הוא היה כאחד הלוחמים גם אם מורם מהם.
אם איני טועה מאז לא ראיתי אותו במשקפיים הוא התחיל ללכת עם עדשות....
גוני סיים את תפקידו כמפקד הסיירת.
שבוע לפני המלחמה ערכנו לו טכס פרידה ביחידה .קפלינסקי החליף אותו .
גוני אשר הכיר את הבופור כל כך טוב בעקבות מודלים רבים שערכנו בשנה האחרונה טרם המלחמה, היה כבר מוכן לצאת לטיול בארה"ב וכששמע שהוקפצנו מטיול השחרור ליחידה הבין שהמלחמה בפתח.
הוא נסע מיד צפונה והיה צמוד לסמח"ט גבי אשכנזי למקרה הצורך.
כשהתברר שקפלינסקי נפצע עוד לפני העליה לבופור, גוני לקח מיד נגמ"ש והגיע לכח הסיירת.
הוא ראה חובה מוסרית להיות עם חייליו שאתם התאמן לכיבוש הבופור אינספור פעמים .
גוני לקח פיקוד על הסיירת והוביל אותה לכיבוש הבופור.
תוך כדי הקרב כשגוני היה מחוץ לתעלה מחבל זיהה אותו ירה בו וגוני נהרג במקום.
אימו רעיה הרניק שנפטרה לאחרונה כתבה שיר מצמרר עוד כשהיה ילד :
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים פִּתְאֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
אֶעֱמֹד פְּעוּרַת עֵינַיִם
אֶל מוּל הָאָסוֹן.
כָּל חַיַּי קוֹפְאִים אֶל הַמָּחָר הַזֶּה.
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת – אֲנִי הַבַּרְזֶל.
עֵינַי אֲבָנִים לוֹהֲטוֹת
אֵינֶנִּי בּוֹכָה.
כְּבָר עַכְשָׁו אֲנִי חָשָׁה אֶת הַלַּהַט,
אֶת הַיֹּבֶשׁ בַּגָּרוֹן,
אֶת הַמַּבָּטִים וְהֶחָרוֹן,
וְלַיְלָה לַיְלָה בּוֹכִים חַיַּי
אֶת בְּכִי
אוֹתוֹ הַיּוֹם.
ב
אֲנִי יוֹדַעַת אֶת גּוֹרָלוֹ
חַיַּי סוֹבְבִים סְבִיבוֹ.
נָבִיא אֲנִי,
נְבִיא הַפַּחַד, הָאֵימָה.
כָּל הַלֵּילוֹת הֵם מִלְחָמָה
הַנּוֹרָאָה מִכָּל חֲלוֹם.
אֲנִי בּוֹכָה, אֲבָל זוֹכֶרֶת
לְהוֹדוֹת בְּעַד הַיּוֹם.
סוֹפֶרֶת רְגָעִים בְּרַחֲמִים.
אוֹסֶפֶת שָׁעוֹת. יָמִים.
מְקַוָּה.
אֲבָל יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת
לְאָן רָצוֹת כָּל הַשָּׁנִים
וּמְחַכָּה.