ספרית הפנטזיות שלי

יְלָדִים, אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁתַּעַזְבוּ
אֶת הַיַּלְדוּת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת
מָה אֶעֱשֶׂה בְּלִי לְדוֹבֵב
אֶת מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם וְהַשֶּׁמֶשׁ
וּמָה אֶעֱשֶׂה בְּלֹא הַטַּל
שֶׁבּוֹ אַתֶּם מַשְׁקִים אֶת הָעוֹלָם
שַׁחַר אַחַר שַׁחַר.
פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה,
מָשַׁכְתִּי לְעַצְמִי בְּשַׁרְווּלִי:
זִכְרִי מָה זֶה לִהְיוֹת יַלְדָּה, זִכְרִי
גַּם כְּשֶׁתַּחֲצִי אֶת הַזְּמַן אֶל הָהֵם שֶׁשָּׁם,
כִּבְדֵי הַצְּעָדִים בַּמִּכְנָסַיִם הָאֲרֻכִּים,
יוֹשְׁבֵי הַכִּסְּאוֹת, הַמְּהַמְהֲמִים.
יְלָדִים, אִתְּכֶם חָזַרְתִּי אֶל הַמַּעְיָן.
עַכְשָׁו בּוֹאוּ, נְאַרְגֵּן לָנוּ תִּיק קָטָן:
מַקֵּל קִנָּמוֹן וּפַעֲמוֹן, נוֹצָה יָפָה וְאִצְטְרֻבָּל,
פַּרְוַת דֻּבּוֹן, בֻּבָּה, תָּמָר, דֻּגְמִית מִכֹּחַ הָרָצוֹן
הַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר, רְסִיס שֶׁל זְכוּת לִבְכּוֹת,
עוֹר דַּק, מַבָּט, קְצָת מִכָּל דָּבָר. שֶׁלֹּא נֵדַע
צָמָא, שֶׁנְּפַזֵּם בָּעֲלִיּוֹת וּבַיְּרִידוֹת וְסַף הַגַּעֲגוּעַ
יַרְוֶה אֶת הַנְּשִׁימָה, שֶׁנִּשָּׁעֵן אֶל תּוֹךְ חוּשֵׁינוּ
וְנֶצֶץ הֲבָרוֹת יִזְהַר לְאוֹר יָרֵחַ,
יָשִׁיר כְּשָׁב אֶל פֵּשֶׁר
כְּשֶׁנְּבַקֵּשׁ לַחְזֹר שׁוּב אֶל עַצְמֵנוּ.