קמתי אתמול (רביעי) בשש וחצי בבוקר ויצאתי לבית משפט השלום בירושלים. בזבזתי שם חצי יום עבודה על עוד דיון הזוי שכפתה עלי משפחת נתניהו. הפעם הגיע תור יונתן הון, שעד לאחרונה נקרא בשם יאיר נתניהו. אחרי שפרסמתי ב"הארץ" כי שינה את שמו, הגיש נגדי בקשה ל"צו הטרדה מאיימת".
בנוסף לטענה על חשיפת שמו החדש (בבית המשפט צעק, ש"בזכות משגב עכשיו לאיראנים יהיה יותר קל להרוג אותי") צירף לבקשה דוגמאות לפוסטים מהפייסבוק שלי, שבו דיווחתי על טיסותיו ובילוייו מאז 7 באוקטובר. בחילופי דברים קצרים מחוץ לפרוטוקול אמר לי: "אתה צריך טיפול באברבנאל". המלצתי לו שימצא עבודה.
יש דרכים וזירות לטפל בבעיות אישיותיות והתנהגותיות; לטעמי, בית המשפט אינו נכלל בהן. אבל בשנים האחרונות אני נדרש, כמו עיתונאים ואזרחים אחרים, לבזבז זמן ומשאבים בהליכים משפטיים שמנהלים נגדי הון והוריו. המטרה היא כמובן להתיש, להשתיק, להחליש ולהרתיע. זה לא עובד (להפך), אבל עצם העובדה שדלתות בתי המשפט פתוחות לפניהם מרגיזה.
לפני שלושה שבועות נאלצתי להשחית יום שלם, כבר הפעם השנייה, בדיון בתביעת לשון הרע שהגיש נגדי אביו של יונתן בנוגע לפרסומים על הסתרת מצבו הרפואי. לא ידע אפילו על מה התביעה, ייחס לי דברים שמעולם לא כתבתי עליו, אבל ניצל את ההזדמנות לטעון שהדיווחים שלי עליו ועל משפחתו נועדו להכווין אליהם רוצחים.
רעייתו הגישה נגדי בעבר בקשה ל"צו הטרדה מאיימת", והדיון השבוע היה הפעם השנייה שבנם עושה זאת. בכל הפעמים הם טענו שאני מסכן את ביטחונם, ולשם כך אני "מפעיל מערך של עיקוב ובילוש". זה כמובן קשקוש מכל בחינה, ועד כה נדחו הבקשות, אבל עצם הדיון בהן מנרמל תופעה מקוממת.
מדובר הרי באנשים הכי מאובטחים במדינה. רק השבוע פורסם, כי שרה נתניהו דרשה מראש השב"כ, דוד זיני, שיאשר לה אבטחה ורכב צמוד עם נהג לכל החיים. ובעלה תובע מוועדת השרים לענייני השב"כ לשריין לה ולילדיהם אבטחה ורכב צמודים לחמש השנים הבאות. אם קיים חשש לביטחונם בגלל פרסומים עיתונאיים שאינם מוצאים חן בעיניהם, יתכבדו נא ויציגו חוות דעת של השב"כ. אין כזאת כמובן, ואם היתה — אגף האבטחה היה פונה אלי מיוזמתו ומתוקף תפקידו.
באי כוחי, עורכי הדין טלי ליבליך ונתאי צוריאל, סיכמו בתגובה שהגשנו לבית המשפט, כי מדובר ב"ניסיון בזוי להשתיק ביקורת לגיטימית".
"צו הטרדה מאיימת" הוא במקור פרקטיקה משפטית מבורכת, שנועדה להגן על ביטחונן וחייהן של נשים הסובלות מאלימות של בני זוג ומחזרים אובססיביים; לא כדי להשתיק עיתונאים. הלא משפחת נתניהו־הון מנהלת נגדי במקביל גם שתי תביעות לשון הרע. הם פשוט אינם רוצים שהניתוק, השחיתות והטרלול שלהם יתועדו וייחשפו.
אבל זכות הציבור לדעת, שמדינת ישראל מבזבזת מאות מיליוני שקל על שישה "מעונות ראש ממשלה", בעודה מממנת להם בחשאי ובניגוד לחוק גם מעון שביעי; שבנו ורעייתו של נתניהו מבלים בנעימים במיאמי בזמן של מלחמה והרוגים וחטופים וטילים; שאילי ההון הזרים פאליק וגרטלר מארחים בבתיהם ומסיבותיהם את נתניהו ומשפחתו, וששני בניו שינו את שמם (יש לזה רגישות גבוהה בהיבטים של הלבנת הון ורכישת נכסים בחו"ל).
כדי למנוע את הדיון הם מנהלים נגדי בבתי המשפט מסע של הטרדה ואיומים. האמת, אני שוקל להוציא נגדם צו.