לפעמים דלתות נפתחות ברגע הכי לא מתאים.
ואז, במקום לצעוד קדימה, אנחנו נופלים.
לפעמים, זו איננה דלת. זה סתם חלון.
שמכניס אור עצום לתוכנו
אבל החום הפתאומי גורם לנו להבהל ובתנועת אוטומט לסגור את מקור האור.
לפעמים.
לפעמים יש בנו מחשבות לעשות כך או אחרת אבל אין בנו האומץ.
והמחשבות?
מזינות לנו את הדימיון. וזה מספיק. לגמרי. וטוב לנו באיפה שאנחנו.
ולפעמים אנחנו מתגלים במלוא עוצמתינו או חולשותינו
וטוב לנו או שמא רע לנו
ואין לנו דרך לעשות עם זה דבר.
לפעמים.
הכל קורה לנו על הדרך לפעמים.
השאלה היחידה שנשארת היא - האם אנחנו יודעים לעשות דברים לפעמים?
-----------------------------------------------------------------------
למדתי השבוע שיעור חשוב לחיים שלי. חשוב מדי ויחד עם זאת לא בטוחה שהייתי זקוקה לו.
יש פה תחושה חזקה, בין ששת קירות הכלוב שהכל אפשרי והכל מותר.
ואכן, הכל אפשרי והכל מותר.
וגבולות נפרצים פה כל הזמן.....
אבל הבסיס. הבסיס של הבסיס. לפעמים נשכח.וחבל.
אולי זו רק שריטה שלי. אולי זו דרישה מוגזמת. אבל בסופו של דבר, האם אנחנו לא קודם כל בני אדם?
