עשרות מכתבים ששלח ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, לאחת המאהבות שלו, שהיתה צעירה ממנו ב-20 שנה, יוצע בעוד כחודש למכירה פומבית בישראל. את המכתבים, שחלק מתוכנם פורסם בעבר, שלח בן גוריון בשנות ה-30 אל רגינה (רגע) קלפהולץ, סטודנטית לרפואה מווינה, יהודייה, עמה ניהל רומן.
באחד מהם, ששלח לה בן גוריון בספטמבר 1934, הוא כותב: "קשה לי להשלים את העובדה שאני באירופה, וכל כך רחוק ממך. כמה שאת רוצה שאבוא לווינה, אולי אני רוצה עוד יותר. כנראה, אינך יודעת עדיין כמה 'הנערה הקטנה והטיפשה' יקרה לי וכמה הייתי רוצה לראותה ולהיות אתה יחד... טוב היה אילו יכולת לשבת בירושלים - זה היה אולי טוב יותר מדי. כמה קל היה לעבוד בשעות קשות ולדעת שלא רחוק מכאן יושבת ילדה יקרה אשר לכל הפחות רגעים אחדים אתה יכול לנוח אצלה ולשכוח הכל - ואולי בבואך לארץ – אאבד אותך לגמרי... אין דבר. אני בכל אופן אוכל לאהוב אותך".
מכתבים הוא משלב בין גילויי חיבה להתייחסות לעניינים פוליטיים ומדיניים שעל סדר היום. כך, במכתב ששלח לה אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוא כותב: "רגע יקרה ואהובה, זה שלשה ימים – והלב נתון כולו לווינה בדאגה, בצער, באהבה... ו-ווינה הפעם פירושה: גם ווינה וגם את... פועלי ווינה גוללו את חרפת המפלה הגרמנית – ומה יהיה הלאה? ... כל הימים היה לבי אתך – גם כשאיני כותב – מה הרגשת בימים אלה – השלמה את ובריאה? ... התוכלי להמשיך לימודייך עד הגמר?... או אולי תמהרי עכשיו לבוא לארץ?".
במכתב אחר הוא מבקש ממנה למצוא עבורם מקום בו יוכלו להיפגש. "אבקש אותך למצוא מקום יפה, בסביבות וינה, פנסיון מלא, ואשאר שם אולי שבועיים. אבל רק בתנאי אחד, אם את תוכלי להיות שם. אני רוצה שנהיה יחד. אם זהו רצונך", כתב לה. במכתב נוסף יש רמיזה מינית: "ובעד זה הייתי רוצה - בווינה אגיד מה הייתי רוצה. שלך, דוד. לעת עתה אל תספרי לאיש על בואי לווינה", הוא כתב שם.
אהבתו ומשיכתו אליה עולות שוב ושוב במכתביו. בין היתר, הוא כותב לה: "כל לבי לך עכשיו, רגע יקרה יקרה שלי, באהבה ללא קץ" וכן –"כמה הייתי רוצה לחבק ולנשק אותך עכשיו".
בבית המכירות הפומביות "קדם", שמוכר את המכתבים, מציינים כי בן גוריון וקלפהולץ הכירו ב-1929 בקונגרס הציוני ה-16 שנערך בציריך. בן גוריון היה אז כבר בן 43, נשוי ואב לילדים. קלפהולץ היתה בת 22 ובאה לקונגרס עם אחותה כדי לפגוש מנהיגים ציונים שהעריצה.
ב-1932 כתבה לבן גוריון והזמינה אותו להיפגש בווינה. "כך התחיל בין השניים רומן אשר נמשך כארבע שנים, במהלכן החליפו מכתבים ונפגשו כשהתאפשר להם", נכתב בתיאור הנלווה למכירה הפומבית.
ב-1935 עלתה קלפהולץ לארץ ישראל. כשביקרה בביתו של בן גוריון, בחודש יולי, קיבלה את פניה פולה, אשתו, אשר ידעה על הרומן ביניהם. היא העניקה לה מתנה: שלושה תצלומים שלה ושל בן גוריון על שפת ים המלח. על גבם כתבה "לרגע, מפולה – 9.7.35".
באוסף המכתבים שיועמד למכירה, הכולל 38 מכתבים ותשעה מברקים בכתב ידו של בן גוריון, יש גם מכתב בו מזמין בן גוריון את קלפהולץ להיפגש עמו בציריך ב-1938 - עדות אפשרית לכך שהקשר בין השניים לא פסק גם לאחר שפגשה את פולה.
בן גוריון מת ב-1973. קלפהולץ האריכה ימים, ומתה ב-2007 בגיל מאה. היא לא היתה האישה היחידה עמה ניהל בן גוריון רומן מחוץ לנישואים.
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2764580
