הִיא
אוֹהֶבֶת פְּרָחִים,...
הִיא אֲהוּבַת צְמָחִים.
לַדְּשָׁאִים בַּת-שִׂיחַ, לְאִילָן וָשִׂיחַ
שְׁלוֹמִית.
הִיא
פּוֹצַחַת בְּרֹן לַחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן,
וְלַשּׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים,
אָחוֹת בִּקְהַל הָאַחִים,
שְׁלוֹמִית.
הִיא,
לְחַיּוֹת מַחְמָד יְדִידָה,
לֶחָתוֹל וָכֶלֶב מוּשָׁטָה יָדָהּ.
אָךְ לָאָדָם--- אָח וָרֵעַ לְהִתְרוֹעֵעַ,
בְּעֵת צָרָה, לְהוֹשִׁיעַ,
לָתֵת יָד, הַטּוֹת כָּתֵף, עַל כָּל צָרָה לְהַתְרִיעַ.
וַאֲנִי, אַהֲבְתִיהָ כְּמוֹת שֶׁאָדָם אוֹהֵב אֵת עֶצְמוֹ בְּדָם,
אֵת בְּנוֹ, אֵת בִּתּוֹ מִכָּל אָדָם.
אֵת שְׁלוֹמִית---אַהֲבָה עוֹלָמִית.
*
וְגִלּוּ אֵת אָזְנַי אוֹהֲבַי וְרֵעַי, יְדִידַי וּמְיֻדָּעַי,
כִּי בְּקָרוֹב נְכוֹנָה לָךְ אַפְתָעָה מְשַׂמַּחַת לֵב, מַפְתִיעָה,
וְזוֹ לְשׁוֹן הַהוֹדָעָה:
אִם תִּדְחִי מִלִּבֵּךְ חָשָׁשׁ וּמוֹרָא, אִם קַל, אִם נוֹרָא
מָחָר יִזְרַח אוֹרֵךְ וְיָנִיח עַל רֹאשֵׁךְ,
צִיץ נֵזֶר---הַכֶּתֶר
======================
כתב אבא של שלומית ליר לבתו שלומית.