ספרית הפנטזיות שלי

עוד כשהייתי קטן יעצו לי לדאוג שיהיה לי הוֹבּי, ואני זלזלתי, ורק עכשיו אני רואה כמה צדקו. אדם מוכרח שיהיה לו הוֹבּי, כי לפעמים החיים מתמשכים בצורה כה מייגעת ולאדם אין מספיק חומר כדי למלא אותם והוא מסתובב בחדר שלו ותולש לעצמו את השערות שעוד נותרו לו. אבל אם יש לו הוֹבּי, הוא יכול להיות רגוע וגם השערות שלו נשמרות. כשהוא רואה איך לפתע מתקרבת אליו שעה ארוכה וריקנית הוא מיד נכנס לתוך ההוֹבּי שלו, יושב שם קטן מכוּוץ וחרוץ, עד שלפתע הוא נוכח לדעת שהשעה המתמשכת נמצאת כבר מאחוריו ואז בעל ההוֹבּי יוצא מתוך ההוֹבּי שלו ומתמתח ומגלה להפתעתו שהנה הנה הגיעה השעה לארוחת הערב.

תצלום - מאיה אריאל

https://scontent-frt3-1.xx.fbcdn.net/hphotos-xft1/v/t1.0-9/12509308_936463386430813_3463081369256690636_n.jpg?oh=68ffb36599718f55b0f5ee04f7d5649e&oe=573F5A09