עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.[
עַבְדֵי זְמָן הוא שיר משירי רבי יהודה הלוי
השיר מתאר את האדם כעבד של הזמן; האדם מוגבל במגבלות הזמן הנשלט בידי האל. ריה"ל קובע כי רק על ידי עבדות האל, ניתן להשיג חופש משיעבוד זה. רעיון דומה כבר הוזכר במשנה במסכת אבות: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". הביטוי עבדי עבדים רומז לדרשת חז"ל "כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה) - עבדי הם ולא עבדים לעבדים". גם הזמן הוא עבד לה', ולכן במקום להיות משועבד לזמן שגם הוא עבד בעצמו, יש להיות עבד ישירות לה'.
השיר מסיים בקריאה הלקוחה מתוך מגילת איכה, בה מופיע הפסוק: "חֶלְקִי אֲדֹנָי אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ" איכה ג, כד
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%99_%D7%96%D7%9E%D7%9F