לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 8:56
"....עטפה אותו עצבות, כיוון שהבין, שבני-האדם מטבע בריאתם אינם מסוגלים לחוש שהחיים ניתנו להם אי פעם. לחוש זאת ממש, בחריפות ובהתפעמות ראשונית. כאשר ניתנו להם חייהם לא היו עשויים להבין את המתנה, ואחר כך כבר לא טרחו להרהר בכך. ומשום כך הם חשים את חייהם רק באזילתם האיטית מגופם; רק את דעיכתם וכיליונם האיטי והקבוע. הרי טעות היא לכנות זאת "חיים". עוול הוא לכנות זאת כך: הן את מותם הם חיים כך בזהירות ובפחד ולשיעורין, כמי שתוקע את עקביו באדמה, לבל יגלוש מהר מדי במדרון תלול מאוד."
