ספרית הפנטזיות שלי

אמי, היתה מסדרת אותי לכבוד חבריה. 
"דבר, דבר," היתה מתחננת. 
הנעתי את שפתי 
אבל מלים לא יצאו.

אשתי הורידה אותי מן המדף. 
שכבתי בזרועותיה. "אנחנו סובלים 
ממחלתו של האני," היא היתה לוחשת. 
ואני שכבתי שם, אילם.

עכשיו בתי 
מגישה לי כוס פלסטיק 
מלאה במים. 
"אתה התינוק האמיתי שלי," היא אומרת.

ילדה מסכנה! 
אני מביט לתוך עיניה, 
שתי מראות חומות, 
ורואה את עצמי

קטן והולך, שוקע 
לעומק שאין לה מושג על קיומו. 
נשימתי נגמרת, 
אני לא אקום יותר.

אני גדל אל תוך מותי. 
חיי קטנים 
והולכים וקטֵנים. העולם ירוק. 
כלום זה הכל.

תרגם עוזי וייל