אִי-אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים
לְהַטְעִים אֶת מִי שֶׁהוּא טַעֲמוֹ
שֶׁל מְשׁוֹרֵר וְטַעֲמָהּ שֶׁל שִׁירָה
ע"י הַרְצָאָה וְהַסְבָּרָה.
שִׁירָה מִמִּין הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים
לְהַכִּיר אוֹתָהּ
שֶׁלֹּא עַל יְדֵי סִרְסוּר.
אֵין טוֹב
מֵאֲשֶׁר לָלֶכֶת אֶל הַמְּשׁוֹרֵר עַצְמוֹ
וְאֶל יְצִירָתוֹ וְלִקְרֹא אוֹתוֹ.
לֹא הַרְצָאוֹת עַל דְּבָרִים וְעַל סְפָרִים,
אֶלָּא אֶת עֶצֶם הַסְּפָרִים.
אִם יֵשׁ לוֹ חֵךְ,
אָז יִטְעַם מטעַמּוֹ,
וְאִם חוּשָׁיו פְּגוּמִים,
לֹא יִטְעַם וְלֹא יוֹעִילוּ לוֹ
שׁוּם הַרְצָאוֹת וְהַסְבָּרוֹת.
הַרְצָאָה עַל דִּבְרֵי יְצִירָה מַנְמֶכֶת אֶת הָאֱמֶת
וּמַשְׁפִּילָה אֶת עֵרֶךְ הַדְּבָרִים,
הִיא מוֹעִילָה יוֹתֵר לְהָקִים מְחִצָּה בֵּין הַקָּהָל
וּבֵין הַיְּצִירוֹת, בֵּין הַמְּשׁוֹרֵר וְקוֹרְאָיו,
מִשֶּׁהִיא מוֹעִילָה לְקָרֵב אוֹתָם זֶה אֶל זֶה,
לְהַטְעִים אִישׁ מִטַּעַם חֲבֵרוֹ.