Eitana Green Resnick כותבת :
https://www.facebook.com/eitana.resnick/posts/3181412471866
שיר אהבה של אנדרה ברטון, בכתב ברייל על גבי תצלומים של ליאון פרארי.
את התמונה הימנית העלה הבוקר מידד ידידי והצליח לסקרן אותי.
הייתי חייבת למצוא את הטקסט. משמצאתי, חייבת לשתף במציאה סוריאליסטית שכזאת, שמתכתבת עם שיר השירים.
השיר נקרא Free Union, ובתרגומה של עדה צבי - "בברית הקשר החופשי".
בחיפוש חפוז לא מצאתי ברשת את תרגומה לשיר המלא.
הוא קיים בספר "דאדא וסוריאליזם בצרפת אנתולוגיה", הקיבוץ המאוחד-ספרי סימן קריאה.
הדובר בשיר מתאר את האישה שלו תיאור פיזי מפורט וכה חי (עד שגם עיוור יוכל לראותה כאילו מעולם לא איבד את מאור עיניו?), סוקר איבר איבר, משערה ועד לבטנה וגווה וישבנה, ובחזרה מעלה אל עיניה, לרבות אזורים בגוף שבדרך כלל לא זוכים להתעכבות בשירה. מילה אחת לא נאמרת על אישיותה. הוא מכנה אותה my wife או my wonan, וככל הנראה מדובר בפלגשו. יש פה אהבה, היא עולה מתוך עוצמות הדימויים, שאחדים מהם קלסיים ושגורים, כמו "צווארה - עמק זהוב", אבל באחרים, בהקשר של אסתטיקה ויופי, יש הזרות והגחכות מקסימות, בייחוד באלה המחפיצים, כמו זה המדמה אותה לרעף של גג. אלף ואחת תמונות אפשריות של האהובה קופצות ומתערבבות בראש, כשבין המדמה למדומה יש הרבה שדות סמנטיים שעליהם יכולה להיות בנויה המטפורה.
"האישה שלי, עם מותניים של לוטרה בשיני טיגריס". זה אחד היפים שקראתי אי פעם. דמיינו כמה זעירה היא בחמוקי מותניה. תארו לכם איך משני צדי הטליה שלה, הצרה לתפארת בין המלתעות, מיטלטלים פלג גוף עליון מושלם ופלג גוף תחתון מושלם לא פחות, ברפיסות מדממת ולקצב פסיעותיו של טורף-העל המחפש לו פינה מוצלת להתענג בשקט על ארוחה לא כל כך דשנה. לי קשה שלא להשתעשע במטעמים האלה, לקחת את הדימויים למקום הצר, אבל בה בעת כולי מלאת הערכה לציורי הלשון של היוצר הסוריאליסטי הגדול הזה. הנה כמה אפריטיפים בתרגום מהיר שאולי חוטא למקור בכמה מקומות. ועד שאשיג את זה של עדה צבי, אם יש למישהו תרגום קולע יותר לאחת השורות, הוא יתקבל בשקיקה:
האישה שלי, שגבותיה - שוליים של קן סנונית. (היא מעצבת אותן בבוץ ורוק?)
האישה שלי, שמצחה - רעף של גג חממה, שמשת חלון מכוסה אדים. (היא נוטפת זיעה?)
שציפורניה - חציר גזום. (היא כוססת אותן?)
שבתי השחי שלה - נמייה. (או שמא צובל?)
שזרועותיה - קצף ים. (מישהו? רעיון?)
ששרירי השוקיים שלה - ליבה קשה של עץ אלדר. (חדר כושר או טבעי?) ולפי תרגום אחר: מוהל מתוק של עץ אלדר.
שרגליה - ראשי תיבות. (זה עדיף מגרשיים? או שאולי הכוונה ב-initials שהן ארוכות ומתנשאות כמו אות רישית של שם פרטי?)
שהסקס שלה - אצה. (סושי?)
שהטוסיק שלה - אבן חול (כורכר?) ואריג פשתן (נורא מחוספס) ואחוריו של ברבור. (זה יפה! אבל שעיר)
ששדיה - תלים תת-ימיים של חפרפרת.
שבטנה - טופר ענקי.
אילו הייתי האישה בשיר, הייתי תולשת עלי כותרת של חרצית ורודה ומהמרת "אוהב ~ לא תמיד בדיוק אוהב ~ אוהב ~ לא תמיד..."
והעלה האחרון היה יוצא - אוהבבבב.
אחד התרגומים מצרפתית לאנגלית: http://blogs.warwick.ac.uk/zoebrigley/entry/a_poem_free/
