ספרית הפנטזיות שלי

פתאום כבר מחזיקים פחות ידיים
ויש יותר שתיקות בלי אף מילה
ואין אותו ברק שבעיניים
כזה כמו שהיה בהתחלה

פתאום רוצים להיות פחות בשניים
ומשתדלים להיות עם חברים
היכן אותה שמחה עד השמיים
אותה האהבה כמו בשירים

מבלי להיות נביא אני חושש
שמשהו אצלנו השתבש
היה חלום אך הוא לא יתממש
כי משהו אצלנו השתבש
כי משהו אצלנו השתבש

מן הבדיחות שלי כבר לא צוחקת
כבר לא אוספים ביחד חוויות
הכימיה מאיתנו מתרחקת
פתאום רבים יותר ועל שטויות

הסבלנות הולכת ופוקעת
הזמן נועץ בכל חלקה טובה
אני יודע וגם היא יודעת
שחל פיחות חמור באהבה

מבלי להיות נביא...

קרירות כזאת מאין היא נושבת
צינה קוטלת גל של שושנים
לאן תוביל אותנו הרכבת
אם אנו כבר על שני קרונות שונים

פתאום רוצים להיות פחות בשניים
ומשתדלים להיות עם חברים
היכן אותה שמחה עד השמיים
אותה האהבה כמו בשירים

מבלי להיות נביא...