אחת הכתבות היותר מרתקות שקראתי. הזכות להיות אנושים ומיניים - . עד לאן?
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.3949490
"ניצחונותי..." הוא תגלית ארכיונית של החוקרת. כמי שמתקשה להסתיר את יחסה האמביוולנטי לטקסט ולמחברו סיפרה נטקוביץ' איך חטפה הלם למקרא היומן־האוטוביוגרפיה של קובנר בארכיון הלאומי הרוסי לספרות ולאמנות במוסקבה לפני שמונה שנים. "הארכיבאית הושיטה לי גלגל מיקרופילם שקוטלג בארכיון תחת השם 'יומן קובנר'. הזנתי אותו למקרן ולהפתעתי הטקסט התגלה כיומנו הלא מוכר של קובנר, שנחשב לאבוד ולעתים אף הוטל בספק עצם קיומו, אבל ככל שהתקדמתי בקריאה נשמטה לי הלסת מרוב תדהמה".
נטקוביץ' אומרת שלא התנסויותיו המיניות של קובנר היממו אותה, אלא האופן שבו הוא פורש ומתאר בפרטי פרטים את כיבושיו, את אוסף המאהבות שצבר ואת שירותי המין שקיבל תמורת תשלום לאחר שניהל משא ומתן פתלתל.
את "ניצחונותי..." פותח קובנר במוטו שכותרתו היא "במקום הקדמה": "במחברת זו נכללו רק אותם מפגשים עם נשים שטבעו בי חותם בל יימחה לכל ימי חיי. מובן מאליו שעם נשים אלה לא נמנו משרתות טרקלין, משרתות מטבח, כובסות, תופרות וזונות מקצועיות רבות שהיו לי איתן קשרים מזדמנים".בפרק ביומן שכתב ב–1881 תחת הכותרת "פרק מהרומן העתידי", מתאר קובנר איך התאהב בבתו מהרגע הראשון שראה אותה כשהיתה בת חודש וחצי. השם שנתן לטקסט היה "Quasi Una Fantasia" — כמעט פנטזיה, באיטלקית, כשמה של סונטת אור הירח של בטהובן, אותה הקדיש המלחין לתלמידתו בת ה–17. בפרק זה, שאורכו חמישה עמודים, מתאר קובנר איך בילה עם ילדתו במשך חודשיים כשמלאו לה שלוש שנים והיא היתה "ילדה דקיקה, בהירת שיער וכחולת עיניים, ראשה תלתלים ושיניה צחות כשלג".כשפגש אותה, בחלוף 17 שנה, שבהן לא ביקר אותה, הוא מצא נערה־אשה "שופעת, בעלת איברים נפלאים". מכאן ואילך מתאר הטקסט איך פיתה האב את הבת להאמין שיחסים מיניים בין אב לבתו הם טבעיים. תחילה הוא מתייחס אליה כאילו היתה עדיין פעוטה בת שלוש שהוא מנענע על ברכיו. המעבר לסקס מתואר כקשר אהבה מתוכנן היטב ודי מהר מגיע הרגע שבו קובנר "נהג להפשיטה כליל, התענג על איבריה הנפלאים, השכיב אותה לישון יחד איתו והרגילה בהדרגה לגופו ולחמימותו". היחסים ביניהם הופכים תלותיים וקובנר כותב שהיא חיה ונשמה רק בשבילו וכי הם התאחדו לכדי ישות אחת.
הקשר האסור והסודי נמשך עשר שנים ארוכות. הבית שבו התגוררו האב והבת היה למרכז אינטלקטואלי, ואיש מבאי הבית לא חשד ביחסים האסורים. כשמלאו לקובנר 50 שנה ולבתו 30 הסתיים הרומן. היא נישאה לגבר צעיר, והוא התחתן עם נערה צעירה. "אדיפוס החכם, פתור את החידה ואת מעמקי נפש האנוש!" חותם קובנר את הפרק התמוה והדוחה.
נטקוביץ': "הרבה סממנים ופרטים ביוגרפיים מצביעים על כך שהמודל ל'כמעט פנטזיה' הוא היחסים עם בתו, אבל אי אפשר לטעון חד משמעית, על בסיס זה, שקובנר קיים יחסים עם בתו. מעניין שהוא מזכיר בסוף את אדיפוס וזאת לפני פרויד והתיאוריות שלו".
