ספרית הפנטזיות שלי

״לאשתי היה מקצוע – עבודה סוציאלית; ותחביב – עבודה סוציאלית, וכאשר פרשה מהמקצוע נותרתי אני המטופל היחיד שלה. יום אחד אמרה לי אשתי בפסקנות שאין לסרב לה: היום אנחנו הולכים לבית האבות לבקר את דודה שלך. שאלתי: כמה זמן יש לי בשביל להגיש ערעור? אך היא לא השיבה. מסיבות טכניות קבענו שניפגש בשעה חמש ליד המיטה של דודה שרה, ואני לעצמי אמרתי: בחמש וחמישה אני הולך הביתה.ואז זכיתי בהארה, מחשבה רעננה חלפה במוחי: נכון, זה יפה וראוי לבקר זקנים גלמודים, אך מדוע דווקא את דודה שרה? הרי בית האבות מלא בכאלה שמשוועים לחברה, מדוע שלא אבחר את המודל הכי נוח לי?אצל עצבניים גנטית קטן המרחק בין מחשבה למעשה – שוטטתי בין החדרים לחפש לי זקן או זקנה לחמם את יומם בביקורי.״

https://www.twilightofalife.com/the-book