ספרית הפנטזיות שלי

בְּאֵיזֶה לַהַט בְּנֵי אָדָם
מְדַבְּרִים עַל עֲבָרָם?
חָשַׁבְתִּי –
כְּפִי שֶׁאִמִּי זוֹכֶרֶת
אֶת הַפִּלְפְּלִים שֶׁל פֵז –
אֲנִי נִדּוֹנָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ לָעַד
לְהִתְאַבֵּל עָלַי בַּלַּיְלָה
עַל כָּל מָה שֶׁאֵינֶנִּי עוֹד
וּכְמוֹ אַחַת מִן הַמִּתְחַנְּנוֹת –
"הַאֲמֵן לִי שֶׁהָיִיתִי",
אֲנִי מְדַלֶּגֶת בֵּין תְּקוּפָה
לִתְקוּפָה שֶׁאֵינָהּ
וְלִבִּי יוֹצֵא הַחוּצָה כְּמוֹ...
כְּמוֹ אִשָּׁה חִוֶּרֶת
שֶׁבַּעֲלָהּ הַמֵּת שָׁב לְלַיְלָה
זֶה בָּא כְּמוֹ זַעֲזוּעַ
נִמְתַּח כְּמוֹ בְּדִידוּת
כְּמוֹ זֶרֶם הַמַּיִם
הָרִאשׁוֹן בַּמִּקְלַחַת
אֲנִי מַעֲמִידָה פְּנֵי שׁוֹכַחַת
וּמַסְפִּידָה וּמַסְפִּידָה
לְלֹא לֵאוּת