ספרית הפנטזיות שלי

1.חזירים

באמצע הלילה הוא מעיר אותי. "רוצה לראות משהו נפלא?" אני נאנקת אבל מתעוררת מיד, חדה, מוכנה לבאות. "מה יש לך להראות?" אני נותנת לו יד והוא סוחב אותי החוצה מהמיטה, כמעט עירומה. הרצפה קרה אז אני דורכת עליו. אנחנו מתנדנדים ככה זה על זה בכמה צעדים עד המטבח, איפה שהקערה של הקומפוסט מריחה. משם הוא מושך אותי למרפסת מטבח, לחלון. זה חלון הזזה קטן, פותח מלבן צר ושחור. שנינו עומדים כמעט עליו, אני מקדימה והוא מחבק אותי מאחור. הוא משעין את הראש שלו על ראשי, וזה כבד.

"מה? מה?" אני ממלמלת. לא רואה כלום. הצמחייה חשוכה בכניסה לבניין.

"עוד מעט העיניים שלך יתרגלו", הוא אומר בסבלנות, מהדק אותי אליו.

לאט משהו לובש צורה. צלליות גדולות, מגושמות בין העצים.

"חזירים", הוא לוחש, "חזירי בר".

אני מתרככת בזרועותיו. נוח כשיש גבר מחובר כל כך לטבע.

אני מזהה רגליים, חרטום של ראש. הם נוברים.

"זה הקומפוסט שלנו!" אני פתאום מבינה.

"נכון", הוא מחייך, "הם אוכלים הכל". הוא מצטחק, מלטף לי את השיער.

אנחנו טופפים בשקט, לאט, חזרה למיטה. מתנשקים. מתלהטים. אני יודעת, הוא אוהב שאני גונחת. אני גונחת.

ברגע המתאים הוא קם, ניגש למטבח בצעדים מהירים, שב עם מלפפון.

"חיה רעה", אני טופחת לו על הישבן בסוף של הכל, כשהוא שפוך עלי. המלפפון, לח, בידו האחת. אנחנו כלל לא אבלים, מורגלים.

הוא לא ממש עונה, יורד מעלי ופורק את עצמו אל הצד. הנשימות שלו קצובות תוך רגע.

https://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/1.7140914