בתגובה על "נשואי הפנים: מנכ"ל הדסה חושף את שיטת הפרוטקציה ומתגאה בה", מאת רוני לינדר ("הארץ", 19.3)
לכבוד, פרופ' זאב רוטשטיין,
קראתי בעניין את תגובתך לביקורת על התנאים המופלגים שקיבלה אשתו של האדמו"ר מגור (הרבי של סגן השר ליצמן) בעת אשפוזה בהדסה. תגובתך נפתחת במלים "חובתי לעמוד באומץ מול המתקפה המתחסדת בנושא הפרוטקציות".
הרשה לי להציג את עצמי. אני סא"ל במיל וחתן פרס ביטחון ישראל (במסגרת צוות כמובן) לשנת 1990 על פיתוח מערכת נשק. שני בני שירתו ביחידות מובחרות. כמו כן הנני נכה צה"ל כפול שתיים: רגל ו־PTSD (הלם קרב) שהתפרץ כעבור 40 שנה. אני לוקח כל יום שישה כדורים פסיכיאטריים שונים (עם הלב וכו' זה מגיע כמעט לשלושים). אושפזתי ארבע פעמים עקב PTSD, פעמיים בבאר יעקב, פעם בשיבא ופעם באיכילוב. חודש וחצי במצטבר, חצי מהזמן במחלקה סגורה.
ברצוני להסביר לך אומץ מהו. אני ממליץ לך לעיין בספרו של אביגדור קהלני "אני נשבע לך — שיחות אישיות עם לוחמים על מלחמת יום הכיפורים". בעמ' 18 מראיין קהלני את מג"ד 52, סא"ל עמנואל סקל. לימים אלוף, ד"ר במדעי המדינה ואב שכול שבנו יואב שירת בסיירת גולני ונפל בלבנון בשלהי הקיץ עת פריחת החצבים.
עמנואל (אנחנו עדיין קוראים לו המג"ד) מסביר לקהלני, ש"בסופו של דבר הרי את המלחמה לא קבעו בחמ"לים! גבורת אנשי הצוותים היא שהביאה את הניצחון". כדוגמה הוא מביא שני סיפורים. הראשון של נהג טנק בשם אבי, בעל עיטור המופת (לימים פוסט טראומטי. הוא גילה זאת אחרי 20 שנות סבל, אנו בקשר יומיומי). השני הוא מ"מ בשם יקי שסירב להתפנות לבית חולים. "יקי (זה אני) התעקש להישאר. הוא צלח אתנו את התעלה ונשאר עד הסוף". וממשיך עמנואל, "אביגדור, למה אני מספר לך את הסיפורים הארוכים האלה? כי אלה האנשים שניצחו במלחמה ומבחינה זאת, מלחמות הגנרלים פשוט לא חשובות!" בעמוד 135 מראיין קהלני את שולה בונה, אמו של גד ז"ל. גם את גד הכרתי, הייתי אז חבר של אחותו יעל. המלחמה הארורה הפרידה בינינו.
זה נקרא אומץ. לתת את חייך למען ביטחון המדינה, להישאר מצולק ולהתעורר כל לילה עם סיוטים, לראות את חבריך המתים יום יום ולהריח את צחנת הגופות וריח החברים. זה אומץ. להיות הורה שכול — זה אומץ. אני משמש כשליח ציבור למען אחי גיבורי התהילה. אם יש אנשים שמגיע להם יחס של VIP זה לכולנו, ויש עשרות אלפים כאלו ועשרות אלפי משפחות שכולות — ולא לאשה שבניה, נכדיה וניניה לא שירתו ולא ישרתו בצה"ל.
חשבתי שאחרי קריירה מפוארת כרופא ומנהל מצליח יש לך גם יושרה. מסתבר שאתה להוט לרצות את אדונך כאחרון הפקידים. אני ממליץ על צילום עמוד שדרה. יש לך כדור נגד בחילה, דוקטור?
יקי מואב, לוחם לשעבר ונכה צה"ל
