הכלב גר במלונה, הדבורים בכוורת, והגמל והנחש?
תקופת החופשה מביאה עימה הרבה שעות של שהייה בבית עם הילדים, והיא גם זמן מצוין ללמד וללמוד – אל תאמרו רק "הפרה עושה מוּ מוּ", "החתול עושה מְיָאוּ מְיָאוּ" והחיה גרה "בבית שלה" או "שמה".
השפה העברית העשירה שלנו מספקת שפע של מילים יפות הן לתיאור קולותיהם של בעלי החיים הן לתיאור סביבת מגוריהם הייחודית בטבע או בתנאי שבי:
אריה – שואג בגוב, במעון, במעונה או בסוכה
בקר (פרה, שור) – גועה ברפת, ובספרות חז"ל גם בסהר
גמל – נואק בנווה או באוהל
דבורים – מזמזמות בכוורת (מקור המילה מפרסית)
דג – שותק בטבע במקווי מים, כגון ימים, אגמים ונחלים; בשבי: בביבר, במחילה או באקווריום (מלטינית, מן המילה aqua שפירושה 'מים')
דוב – נוהם במאורה; בתנ"ך הדוב גם הומה ושוקק, ושם גם נזכר מקום מגוריו הכללי: יער ("וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר")
זאב – מיילל או זורד בערבות
חולד – מצייץ במחילה
חזיר – נוחר בדיר או בחזירייה
חמור – נוער, נוהק או מבריס באורווה
חפרפרת – חופרת במחילה
חסידה – משמיעה נקישות, ובתהלים נאמר "בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ"
יונה – הומה בשׁוֹבָךְ (במלרע), בארובה, בעלייה ובמגדל
כלב – נובח, מייבב, נוהם או מיילל, ולן במלונה
נחש – לוחש, מלחש, נושף ושורק בחור, במאורה, בבור או בנקיק
נמלים – מתקשרות בדרכן הייחודית בקן, ובספרות חז"ל בחור
סוס – צוהל, צונף או נוחר באורווה
עכבר – מצייץ בחור
צאן (כבשים ועיזים) – פועות במכלאות, בגדרות, במַרְבֵּץ, בדיר, בסוכה ובאוהל
ציפור – מצייצת, מזמרת או שרה בקן, ובשבי בכלוב
צרעה – מזמזמת בקן
שועל – מיילל במאורה
שפן – שורק ומחרחר לו בסלעים, בנקיק או במאורה; ובשבי בשפנייה
תרנגול – קורא בלול או בבית התרנגולים
מוקדש באהבה לכל בעלי החיים, ולא משנה באיזו שפה הם מדברים ואיפה הם כרגע גרים. ❤️
