היה-היה פעם, בכפר אחד אי שם, איש שידע לספר סיפורים, ובשל כך האנשים אהבו מאד. מדי בוקר היה יוצא האיש מביתו והולך לשוטט בדרכים, ובשובו עם רדת הערב, היו מתכנסים סביבו אנשי הכפר, עייפים מעמל יומם, ואומרים לו: "אנא ספר לנו מה ראית היום!", והוא היה מספר להם על הדברים המופלאים שראה בדרכו.
"היום, כשצעדתי על חוף הים", היה מספר, "על הסלעים בין הגלים ראיתי שלוש בתולות ים שסרקו את שיערן הירוק במסרקי זהב". וכאשר הפצירו בו לספר עוד היה אומר: "מאחורי סלע חלול, ראיתי צנטאור, וכאשר פגש מבטו את מבטי, הוא פנה לאיטו ללכת, סובב את ראשו לאחור והתבונן בי בעיניים עצובות מעל כתפו". וכאשר בשקיקה התחננו שיספר להם מה עוד הוא ראה, אמר להם: "בקרחת יער ראיתי פַאוּן צעיר שניגן בחליל וסביבו רקדו יצורי היער".
יום אחד יצא האיש מהכפר כמו בכל בוקר, וכשהגיע לחוף הים ראה שלוש בתולות ים סורקות את שיערן הירוק במסרקי זהב; וכהמשיך בדרכו, צנטאור התבונן בו מאחורי סלע חלול, ומאוחר יותר, כאשר עבר בקרחת היער, ראה חבורה של יצורי היער רוקדים לצלילי חליל שבו ניגן פאון צעיר.
באותו ערב, כאשר התגודדו סביבו תושבי הכפר וביקשו: "ספר לנו מה ראית היום", הוא השיב להם בעצב: "היום – לא ראיתי דבר".
