ספרית הפנטזיות שלי

לֹא טָעַמְתִּי מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת.
חָשַׁבְתִּי שֶׁהַסּוֹד נִמְצָא בָּרָקָּב,
בֶּעָלִים שֶׁזָּרְקוּ אֶת עַצְמָם לַקַּרְקַע
מִגֹּבַהּ שֶׁל עֶשֶׂר קוֹמוֹת.
רָאִיתִי אֵיךְ הַפְּרָחִים שֶׁנָּשְׁרוּ
מְבָצְעִים אֶת הַמָּוֶת הַיָּחִיד בַּגָּן,
וְאֵיךְ הֵם חוֹזְרִים בְּעָצְמָה אֲפֵלָה
אֶל הַשָּׁרָשִׁים.
אֲנִי לֹא מִצְטַעֶרֶת.
זֶה הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתִי כְּבֵדָה וּמְהֻרְהֶרֶת.
בִּשְׁבִילִי, הַפְּרִי הֲכִי מְהַמֵּם
הָיָה לִבְּךָ הָאָדֹם.

*