בתוך קבוצת גברים מיוזעים עם גי היא נראית תלושה מהמציאות. קטנה, צעירונת, 16 לכל היותר. עיניים גדולות, פנים תמימות.
היא לבושה טייץ צמוד, חולצת טיול-שנתי ורודה בוהקת עם הכיתוב "צפונבונית זה לא עלבון, זו מחמאה" והשיער המתולתל והשופע שלה אסוף בקוקו גבוהה, נשפך על הגב שלה. כל שאר הבנות אוספות את השיער שלהן בצמות מהודקות, אבל היא לא מתנצלת על התלתלים שלה. זה שובה לב בעיני.
היא יושבת עם כולם ומקשיבה למדריך כשהוא מסביר על העדינות שבהפעלת לחץ על בריח מסוים. היא סקרנית, קשובה, המבט שלה חד, ותמיד, עם המתיקות הזו עדיין לא מתנצל.
זה תרגיל שקצת מתקדם לרמה של רוב האנשים בחדר, זה משהו של "גדולים".
חשוב להזהר, הוא מסביר, כי בניגוד להפעלת לחץ על הכתף למשל, את הכאב הזה מרגישים רק כשהנזק כבר נעשה, אז צריך לדעת לוותר לפני שכואב.
כולם מהנהנים ביראת כבוד.
"שאלות?"
דממה.
"אם זה לא כואב, אז מה הקטע?"
המדריך מביט בה מבולבל,
ו30 גברים מבוגרים ומיוזעים עם גי מצחקקים במבוכה,
כאילו היא שאלה,
למה המלך עירום?