אני חושבת שאם אתה עושה משהו במשך עשר שנים, בהתמדה ומחויבות, אז אתה יכול להחשב מומחה לנושא.
ואני עושה את הקטע הזה של מחזור כבר יותר מעשר שנים.
כבר עשר שנים שאני ממש מתמידה. ממש. אבל כל פעם מחדש אני מצליחה לפשל.
למשל, אני לא יכולה לזכור לקחת איתי טמפונים (כן כן, דיוה קאפ בלה בלה). אפילו שהמחזור כבר התחיל, אני עדיין אשכח לקחת חופן של טמפונים ולזרוק אותם בתיק. אז או שאני צריכה כל פעם לקנות חבילה חדשה, או שאני צריכה ללכת לבקש מנשים אחרות, שזה היה חמוד בתיכון אבל בגיל 26 זה כבר מביך.
אני גם אתעצל ללכת לקנות טמפונים ברגע שנגמר, ואצטרך לרוץ לסופר פארם פעם אחרי פעם עם תחבושת מגואלת בדם שהיה צריך להחליף לפני שעתיים. או לבקש מאמא לקנות לי בדרך הביתה (ששוב, היה חמוד בגיל 16, עכשיו פחות).
וגם אני אהיה מופתעת כל פעם מחדש ממצבי הרוח שלי והשינויים בגוף שלי.
שבוע לפני מחזור - אני שמנה. תמיד. מאז ומתמיד וכנראה גם לנצח. הכל פשוט נפוח. וכל פעם מחדש, אפילו שאני יודעת שאני לפני מחזור, אני לא יכולה שלא להגיד לעצמי "זהו אני מזדקנת ולא שורפת יותר שומנים". אני ממש משוכנעת שהבטן הנפוחה היא הצורה החדשה שאיתה אני אחיה, ואחרי שהנפיחות יורדת אני בשוק איך רזיתי כל כך מהר.
אני לא חרמנית ביומיים הראשונים של המחזור, וכל פאקינג פעם אני אהיה משוכנעת שהפעם זה לנצח. שאין יותר ליבידו. שחיי המין שלי נגמרו לגמרי ואני אתחיל לשווק את עצמי בתור א-מינית. כל. פאקינג. פעם.
שלא נדבררר על הPMS המטורף שלי, שיש לי לפחות שניים שלושה ימים שאני מסתובבת בתחושה שאני הכי worthless piece of shit שאי פעם הלך על כדור הארץ. תירוץ של בן אדם. בדיחה עצובה על החיים האלו. וכל פעם אני אומרת לעצמי שאני צריכה לזכור את הרגעים ואת התחושות האלו, כי אלו התחושות האמיתיות, כי זו הרנסנס האמיתית, ואני כותבת לעצמי ביומן דברים מזעזעים על עצמי, ויומיים אחרי אני קוראת אותם וצוחקת.
וזהו. רציתי שתדעו. שאפילו שאני עושה מחזור כבר יותר מעשר שנים ברציפות, אני איכשהו ממשיכה להיות גרועה בזה.
תודה.
