שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התאפקתי יותר מדי

כבר לא יכולה יותר להאתפק. חייבת לכתוב.
לפני 19 שנים. 9 ביולי 2005 בשעה 15:02

ואני ממשיכה לסחוב את הטעות.
הוא אומר שהוא אוהב אותי. אני אומרת שאני אוהבת אותו.
זו לא אהבה.
זה צורך.
צורך שאצל שנינו הוא כנראה נורא חזק. יותר מאשר אצל אנשים אחרים.
אני מתענגת על חילופי מילות האהבה בינינו.
כשהוא רחוק אני אוהבת אותו וכמהה אליו, או שפשוט לא חושבת עליו וחיה את חיי.
כשהוא קרוב, אני רק רוצה שיהיה רחוק.
זה מעיק עלי.
וגם זה לא לגמרי מדויק.
יש רגעים שטוב לי איתו.
אבל זו לא אהבה.
וזה יגמר בבכי.

זיקית - בכי זה מזכך. את כבר ודאי מאומנת..ומספיק חזקה בשביל להמשיך הלאה וללמוד מטעויות.
בכל מקרה, אני כאן.
לפני 19 שנים
זאלופון​(שולט) - נשמע כאילו את באמת לא אוהבת אותו אלא את "זה".
אל תפחדי להיות לבד. יש כאלה שגם כשהם קרובים רוצים אותם עוד יותר קרוב. רוצים אותם בפנים. לא צריך להתפשר על פחות מזה.
לפני 19 שנים
מאלפת בשוט ומבט​(שולטת) - איך זה נגמר?
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י