התאפקתי יותר מדי

יש כאן דינמיקה מאד מעניינת.
אחת, בגלל שנתתי לה ביקורת בונה על תמונה מכוערת במיוחד שהיא פרסמה, מנסה להעליב אותי בכל מיני דרכים פאטתיות במיוחד, בעיקר תוך ניסיון כושל ומגוחך לרמוז לי רמיזות על הכינוי שלי שבטח אומר (לדעתה) שאני שמנה ורק רוצה לאכול.
גברת יקרה- אם את לא מסוגלת לקבל ביקורת אל תפרסמי שום דבר שיכול למשוך ביקורת. ובטח אל תמשיכי לבזות את עצמך אחרי שקיבלת את הביקורת.
ועוד איזה מריר אחד נכנס לכאן בשביל לספר לי כמה שאני מרירה ולהטיף לי מוסר. כאילו- את מי זה מעניין בכלל הטפת המוסר שלך?
אתם לא מבינים, אני רוצה רק ואך ורק אנשים בעלי איכות טוהר וערך מוסף בחיים שלי.
כל הבררות המשעממים, הטיפשים רעי הלב וצרי הנפש- אני לא זקוקה לכם. לכו תמצאו לכם אנשים שמתאימים לכם.
אז אתם יכולים להמשיך לספר לי כמה אני מרירה וכולי וכולי.
אבל אני? זה לא מזיז לי. אני בסך הכל שומרת על עצמי מפניכם.
וכשמגיעים יהלומים לפתח ביתי- אני פותחת להם את הדלת ומכניסה אותם פנימה.
ואז כולנו נהנים.
שלום!

אני עצבנית ואני כועסת. למעשה אני רותחת.
אני כל כך שונאת שקרנים. שקרנים עלובי נפש ובזויים. שונאת אותם.
ואתם- כל אלה שפונים אלי בלי סוף, אני מציעה לכם לא לנסות אפילו לשקר לי או לתחמן אותי באיזשהי דרך.
מי מכם שישקר לי וירמה אותי ישלם מחיר כבד.
שיהיה ברור.
בכלל הגיע הזמן ליצור פה איזה משטרת סאביות שתתפוס את כל הדומיקולים הבזויים שמסתובבים כאן ותפרק להם את הצורה.

לא הייתי כאן מלא זמן. נראה לי שכמעט שנתיים. פתאום בא לי אולי לנסות שוב, אבל לא מתחייבת, אולי לא. בסך הכל היו לי כאן רק כמה אכזבות קטנות ולא משהו מעבר לזה.
מעניין אותי לראות דרך מה שיקרה לי כאן אם השתנתי בשנתיים האלה. הייתי אמורה להתבגר קצת, זה בטוח, אבל השאלה היא אם זה באמת קרה.
מעניין.
נדמה לי שאני כבר לא מכירה כאן אף אחד. הסתכלתי על ההודעות שלי והיו שם רק איזה שלושה או ארבעה שלדעתי עוד נמצאים כאן. נראה אם הם יענו לי.
הקיצר, הרבה תהיות ושאלות.
יום טוב לכולם!

גברים פה כל כך משעממים אותי עד שבא לי לצרוח.
לא אוהבת לקטר, אבל הגיעו מים עד נפש.
רוצה גבר משכיל, רגיש, טוב לב, שקרא כמה ספרים בחיים שלו, שלמד קצת, שיש לו מודעות למה שקורה מסביבו, שרואה מעבר לקצה האף שלו, שיש לו בחיים דברים בעלי משמעות.
לא פגשתי כאן אף אחד כזה. רק חבורה של עלובי נפש משמימים.

פעם היה לי אדון.
זה לא היה כל כך מזמן ולא היה בארץ.
הוא היה כל מה שיכולתי לבקש.
ובעיקר חכם. אחד כזה שממילה אחת שלי כבר מבין הכל.
אחד כזה שיש לו השכלה עצומה ויכולתי ללמוד ממנו כל כך הרבה.
אחד כזה שקרא ספרים. כל מיני ספרים, והרבה מהם.
אחד כזה שלמד כל הזמן. אף פעם לא הפסיק ללמוד.
אחד שידע איך לאהוב ואיך לקבל אהבה.
שידע מה זה חום ומה זאת אמפתיה. שידע מה זאת עוצמה ומהו כוח אמיתי.
הוא היה נדיב ומלא חמלה וטוב.
והוא היה הכי קשוח ומכאיב שפגשתי אי פעם. אבל רק כשזה היה נכון.
לא הייתה בו כמעט שום טיפה של אגואיזם.
הוא אהב אותי.
אבל אני חזרתי לכאן והוא נשאר שם וזה כאב נורא אבל היה חייב לקרות.
וכאן?
אין כאן אף אחד כזה.
וזה מאכזב.

זה משהו חולני לגמרי.
הכי חולני שהיה לי עד עכשיו.
ועם זאת, אני לא יכולה להפסיק.
זו כאילו האחיזה היחידה שיש לי במשהו שאני רוצה. משהו שכבר אין לי.
אבל האם אני באמת רוצה? או שאולי רק האגו שלי רוצה?
איך אפשר להבחין בין רצון אמיתי לבין רצון של אגו?
והוא? אני יודעת מה הוא.
והיא? אני יודעת מה היא ומי היא.
ואני ממשיכה ואני אמשיך.
מה שהיא לא מבינה, או אולי מתחילה להבין, זה שהוא אף פעם לא היה שלה, ואף פעם לא יהיה שלה.

יש מישהי שאני מכירה טוב. היא בערך הבן אדם הכי טהור בעולם. היא טובה ויפה וחכמה ואני מקנאה בה נורא למרות שהיא תמיד הייתה רק טובה אלי.
אני עושה לה עכשיו משהו מזעזע. את הדבר הכי פוגע שיכול להיות.
זה בטח הופך אותי לבן אדם ממש רע.
ואולי זה הופך אותי לאנושית.
ואולי אני אצליח לעצור בזמן.
ואולי לא.
בכל מקרה היא תתגבר על זה, ולי סוף סוף יהיה משהו שלה כבר אין.

מה שקורה לי זה דבר מאד מאד פשוט.
אני נחנקת.

ואני ממשיכה לסחוב את הטעות.
הוא אומר שהוא אוהב אותי. אני אומרת שאני אוהבת אותו.
זו לא אהבה.
זה צורך.
צורך שאצל שנינו הוא כנראה נורא חזק. יותר מאשר אצל אנשים אחרים.
אני מתענגת על חילופי מילות האהבה בינינו.
כשהוא רחוק אני אוהבת אותו וכמהה אליו, או שפשוט לא חושבת עליו וחיה את חיי.
כשהוא קרוב, אני רק רוצה שיהיה רחוק.
זה מעיק עלי.
וגם זה לא לגמרי מדויק.
יש רגעים שטוב לי איתו.
אבל זו לא אהבה.
וזה יגמר בבכי.

אני רוצה להגיד שאני מבוןהלת. האימפולסיביות שלי תהרוג אותי יום אחד.
אני כבר שנה כאן ואף אחד לא מכיר אותי. אף אחד לא ראה אותי, וכנראה שזה גם לא יקרה.
הקהילה הזו מפחידה בעיני.
בכל מקרה, לא על זה אני רוצה לכתוב.
עשיתי משהו שאני לא שלמה איתו. אני מפחדת מהתוצאות שלו. אני מפחדת שהוא לא הוגן ולא הגון ושהוא יכול לפגוע בי ובעוד מישהו. ואני כל כך מסובכת שם בפנים בתוך הנעיין הזה שאני לא יודעת איך לצאת ממנו, מה גם שאני לא ממש רוצה לצאת ממנו.
ולא, לא פגעתי באף אחד ולא עשיתי שום דבר לא בסדר. פשוט התנהגתי באימפולסיביות כמו שאני עושה תמיד.
לא יודעת מה לעשות.