ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

התאפקתי יותר מדי

כבר לא יכולה יותר להאתפק. חייבת לכתוב.
לפני 20 שנים. יום שבת, 16 ביולי 2005 בשעה 5:15

זה משהו חולני לגמרי.
הכי חולני שהיה לי עד עכשיו.
ועם זאת, אני לא יכולה להפסיק.
זו כאילו האחיזה היחידה שיש לי במשהו שאני רוצה. משהו שכבר אין לי.
אבל האם אני באמת רוצה? או שאולי רק האגו שלי רוצה?
איך אפשר להבחין בין רצון אמיתי לבין רצון של אגו?
והוא? אני יודעת מה הוא.
והיא? אני יודעת מה היא ומי היא.
ואני ממשיכה ואני אמשיך.
מה שהיא לא מבינה, או אולי מתחילה להבין, זה שהוא אף פעם לא היה שלה, ואף פעם לא יהיה שלה.


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י