שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התאפקתי יותר מדי

כבר לא יכולה יותר להאתפק. חייבת לכתוב.
לפני 19 שנים. 16 ביולי 2005 בשעה 6:15

זה משהו חולני לגמרי.
הכי חולני שהיה לי עד עכשיו.
ועם זאת, אני לא יכולה להפסיק.
זו כאילו האחיזה היחידה שיש לי במשהו שאני רוצה. משהו שכבר אין לי.
אבל האם אני באמת רוצה? או שאולי רק האגו שלי רוצה?
איך אפשר להבחין בין רצון אמיתי לבין רצון של אגו?
והוא? אני יודעת מה הוא.
והיא? אני יודעת מה היא ומי היא.
ואני ממשיכה ואני אמשיך.
מה שהיא לא מבינה, או אולי מתחילה להבין, זה שהוא אף פעם לא היה שלה, ואף פעם לא יהיה שלה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י